מילא "לסגור" את האתר ביום כיפור, ומילא לא לאפשר גישה לאף אחד מתתי-הדפים שבאתר, אבל יותר משעה אחרי צאת הצום והאתר עדיין לא למעלה? אני תוהה אם יש מישהו שצריך להגיע במיוחד, כדי להרים את השאלטר.
עדכון: עד שסיימתי לכתוב את הפוסט, האתר בדיוק חזר לעבוד.
(למי שתוהה, לפחות נכון לזמן של כשעה אחרי סיום הצום – גם האתר של צה"ל לא זמין, הפעם מסיבה לא ברורה. לגל"צ וגלגל"צ שלום)
משפטים שמקבלים משמעות אחרת בצבא, #82:
"גמר חתימה טובה"
בעקבות ההצלחה(?) של הפוסט הראשון בסדרה (נו, אז מה שעבר מאז כבר בערך חודש), מובא כאן חלק נוסף כשירות לציבור, למען ילדינו, למען יראו ויראו, וכו' וכו'. את החלק השני של סיכום הטיול ניתן בצורה גראפית יותר, ע"י תמונות מנקודות ציון עיקריות (מן הראוי לציין כי לחיצה על כל אחת מהתמונות תפתח חלון חדש, עם הגרסה המלאה והגדולה יותר של תמונות אלו).
קודם כל, טבריה. עיר חשובה למספר דתות, הגובלת בחופה הנפלא של הכנרת. ללא ספק, כנראה שמדובר באחת הערים בישראל (אם לא הראשונה שבהן), בעלת ההפרש הכי גדול (מה זה גדול, עצום!) בין הפוטנציאל לבין המימוש שלה. שם הלכנו לטיילת, ובין פח זבל עקום אחד לבלטה שבורה אחרת, נתקלנו (קרדיט לאחי) במסעדה הנ"ל:
לאחר מכן המשכנו אל מוזיאון יגאל אלון, שדווקא היה דיי מעניין, אם כי קצת מיושן (טוב נו, הבנאדם מת כבר מזמן). מסתבר שבאותו המקום, מלבד חנות מזכרות עשקנית לחברינו הגויים, מוצגת גם סירה עתיקה אשר נמצא באיזור לפני מספר שנים. לפי כל מיני בדיקות שעשו, מעריכים כי היא נבנתה לפני כאלפיים שנה. כמובן שהדרך מכאן ועד למטיפים דתיים שמאמינים כי היא שימשה את ישו בכבודו ובעצמו, או לפחות את אחד מתלמידיו, קצרה מאוד. חוץ מזה, היה חשוב מאוד להזהיר בכניסה כי אסור להכנס למוזיאון עם רובים, וגם לא עם מטריות:
משם המשכנו אל צוק מנרה, שם נזהרנו לא ליפול (ממש כמו שאומרים בנתניה), וגם לא לרכב על ילדים קטנים:
את הטיול סיימנו בשמורת נחל דן, שם נאסר בפירוש ללכת על המים (ישו, שוב?):
ונקנח את הסאגה בציטוט של אחותי הקטנה: "אם דתיים שומרים על צניעות, איך זה שיש להם כל כך הרבה ילדים?"
לא מזמן הודעתי על פתיחת פרויקט חדש, במסגרתו נוכיח כי "רעננה היא לא רק רחוב אחוזה!". אז לפני כשבועיים מצאתי את פוסטר-הפרסומת הזה אי שם ברחובות העיר. נראה לי שהוא מדבר בעד עצמו (ותסלחו לי שאני מפרסם את זה אחרי שהתאריך הנקוב כבר עבר) :
שאלה: שמעתי שאם אישה בהריון דורכת על ציפורניים, יש סכנה שהיא תעבור הפלה. האם זה נכון מבחינה הלכתית?
תשובה: רבותינו אמרו שהגוזז ציפורניים, קוברן צדיק, שורפן חסיד, ומי שמשליכן על הקרקע רשע. וזאת למה? מפני שציפורניים יש בהם סכנה שאם תעבור שם אישה מעוברת, עלולה להסתכן בהפלה, בגלל הרוח הרעה (מה זה 'רוח רעה' בפעם אחרת) שיש בציפורניים. אם בכל זאת הציפורניים נפלו על הארץ, אם מטאטאים את הבית אין לחוש בכך. לפיכך יש לאדם להזהר מאוד בגזיזית הציפורניים, להניחם בנייר ולהשליכם לתוך האסלה.
חושבים שהמצאתי את זה? תחשבו שוב. הקטע נלקח מתוך מדור דת במקומון כלשהו, של איזור הצפון (לא, זה ממש לא סאטירה. ויש שם גם משהו על גברים וקרמים לגוף, אבל הקטע הזה נראה לי הרבה יותר פיקנטי).
שמעתי את השיר ברדיו, ואז שמתי לב שזה נשמע מאוד דומה. הרבה אנשים (בעבודה) אמרו שזה משעשע. בהתחלה חשבתי לעשות את זה בסגנון מטריקס (ירוק-זוהר-שחור-אפל כזה), אבל ממש לא הייתי מרוצה מהתוצאה. אז הנה הסטיקר, בגרסה הלבנה-בהירה-"נקייה" שלו:
ללא קשר לדעות פוליטיות/חברתיות/דתיות/איך-שלא-תקראו-לזה כלשהן, יש דברים שפשוט אי אפשר להכחיש – ואחת מהן, היא תופעת הדוסים (או "חרדים", או "דתיים מאוד"), המציפים בהמוניהם כל מקום ואתר ברחבי הארץ בתקופה זו. ובהתאם לכל חוקי מרפי, כמובן שהנופש/טיול בצפון של עבדכם הנאמן (אשר הסתיים כבר בסופ"ש הקודם, למעשה), נפל בדיוק בזמן הזה.
לאחר עבודת מחקר קצרה, מסתבר ששבוע שעבר היה חלק מהתקופה הממש-קצרה, שבה לכל הדתיים יש מעין "חופש" כזה מ.. ובכן, הדברים שעושים כשהם לא בחופש. אפשר לזהות את התקופה הזו בעיקר ע"י דיווחי חדשות על מטיילים דתיים שהתייבשו, נפלו או הלכו לאיבוד ברחבי הארץ. יש לציין, כי המשפחות היותר צעירות יעדיפו טיולים במקומות מסודרים ונוחים יותר. כך או כך, התוצאה המתקבלת מכל אלו היא שהסיכוי למצוא אתר תיירות ללא תור של שעות, זהה לסיכוי שאסד יסיר את השפם שלו, בעזרת לייזר.
נראה לי שהמראה הביזארי ביותר היה בשייט קיאקים, במהלכו נתקלנו במשפחה שלמה (או חלק ממנה, אף פעם אי אפשר באמת לדעת) שלכל ילד היה כובע עם השם שלו (או שלה) רקום על החזית. בהחלט רעיון לסטארט-אפ חדש.
המראה המיוחד הזה הביא אותי למעשה למסקנה חדשה. אם תחשבו על זה, הרבה דוסים (וכאן אני מתכוון לאלו שהם ממש hard-core) נראים אותו דבר – כי כולם לובשים את אותן החליפות כל השנה, ובתקופות מסוימות הם פשוט הולכים על דעת עצמם בכל מיני איזורים מסוכנים, ללא מים או ציוד מתאים, ובסוף הם מתייבשים או נופלים מכל מיני צוקים. ואז הם צריכים כל מיני רבנים, כדי שיחוקקו להם פסקי הלכה שיסבירו להם איך צריך להתנהג בתקופות ובמקומות האלו, ממש ברמה של פקודות, כאילו שבלי זה הם לא יכולים לחשוב בעצמם. אני לא יודע מה איתכם, אבל לי זה ממש מזכיר משחק ישן.. נדמה לי שקראו לו Lemmings.
(בפרק הבא: שלטים מוזרים ומקומות מצחיקים בצפון)
אתמול ביקרתי בכנס "אוגוסט פינגווין" של עמותת המקור. מכיוון שהגעתי באיחור ועזבתי מוקדם, לא הספקתי לשמוע יותר מדי מההרצאות. מה שכן, הספקתי לראות שם כמה חברים ושאר אנשים מוכרים, ביניהם שחר שמש (שהיה נחמד מאוד, אף על פי שלא זכר שאנחנו קצת מכירים מהעבר), שושנה פורבס (הלא היא XSLF), ואיך אפשר בלי מיטל (שחוץ מהג'ינס שלה, היתה כולה ורודה).
מכיוון שלא היה לי יותר מדי זמן להרצאות, האטרקציות העיקריות היו: לקחת כמה שיותר מתנות מהספונסרים (השלל הסתכם בחולצה, עט ופד לעכבר, או במילים אחרות- דברים שמזמן אף אחד כבר לא צריך אותם באמת, אבל יחי המסורת), משחק הניחושים- האם מאחורי השיער הארוך מסתתרת בחורה או שמא בחור (בכנסים כאלה אף פעם אי אפשר לדעת), ולדפדף להנאתי בפינת הספריים החופשיים (מעין שולחן כזה, שאליו אנשים הביאו ולקחו ספרים בחינם לגמרי – רעיון מבורך בהחלט). מיותר לציין שחוץ מהאחרון, כל השאר מיצו את עצמם דיי מהר.. אז מבלי להכביר במילים, להלן מדגם של כמה ספרים שמצאתי שם:
יומן התינוק
מכירים את הספרים האלה, שבהם כתוב בדיוק מתי נולדתם, מי הרופא ומי המיילדת, מתי תקעתם גרעפס ומתי נפלתם על הראש בפעם הראשונה? אז בדיוק כזה. אבל לא סתם, אלא של מישהו! כן כן, הספר (לפחות בתחילתו) היה מלא בפרטים על מישהו אמיתי, או לפחות כך זה נראה. למה שמישהו ירצה לתת דבר שכזה, ומי יקח אותו בכלל? הזוי ביותר.
הפסיכולוגיה של התכנות
ספר קצת ישן (מלפני עשור או שניים), אשר מפרט בעשרות עמודים את ה.. ובכן, פסיכולוגיה שמאחורי פיתוח תוכנה. ניסיתי לקרוא קצת, אבל זה היה בעיקר משעמם. נראה כמו כל ספר על פסיכולוגיה של יחידים/קבוצות וכל מיני דברים כאלה. לא שאני מבין בזה, אבל מילא. בכל מקרה, אתם לא יכולים להגיד שזה לא מעניין, או לפחות סתם מוזר. כלומר, אתם יכולים – אבל זה יהיה שקר גס, כמובן.
התנ"ך הקדוש – מתנת הגדעונים
גבירותיי ורבותיי, הבשורה כבר כאן! או כמו שנכתב בדף השער הפנימי:
"This bible has been placed here by The Gideons,
With the earnest hope that it will prove a joy and comfort to the one who now reads it.
If it has helped you to know the Lord Jesus Christ as your personal saviour, or has been of any spiritual comfort, please let us know."
אהבתי גם את הסיום, שבו כתוב בגדול "GOOD NEWS!" עם ציטוט מהברית החדשה (איפה חייתם עד עכשיו?)..
דברים זזים בחיפה
מסתבר שבניגוד לירושלים, שבה יש דברים תקועים (כך לפי היפופוטם) – בחיפה הכל זז. הכל! מכוניות, אופניים, אוטובוסים.. מה שרק תבקשו.
אז לסיכום: חוץ מכל אלו, היה גם ספר בדיחות (אותו לקחתי, בניגוד לכל השאר), ספר תקנים של IEEE מלפני עשור (ששוקל כמו מחשב בפני עצמו), מבנה מערכת ההפעלה UNIX, הארי פוטר ברוסית (כך סיפרו לי), ועוד כל מיני ניסים ונפלאות.. אין ספק כלל וכלל, כי נחזור לבקר גם בשנה הבאה, ואז אולי גם אגיע בזמן להרצאות עצמן.
בימים האחרונים לא כל כך הייתי כאן, ולכן לא היו הרבה עדכונים (או יותר נכון, לא היו בכלל). בכל מקרה, החזרה הביתה הזכירה לי משהו:
אחד הדברים שמיוחדים(?) ברעננה הוא שכשאתה שואל מישהו מבחוץ אם הוא מכיר את העיר, התשובה שסביר לקבל היא בסגנון של "אה, כן.. הייתי שם פעם.. איפשהו ברחוב אחוזה!" (לעיתים יתלווה גם אזכור קל של הקניון או הפארק, למשקיעים באמת). כמובן שתושב העיר שישמע משפט שכזה, יעלב כמו בחורה שזה הרגע הבינה שלא מסתכלים בעיניה – שהרי לעיר זו יש מגוון כה רב של אטרקציות, שכדי למנות אותם תצטרכו לפחות יד אחת.
על כן אני אומר – לא עוד! מעתה והלאה, נתחיל במבצע אשר מטרתו להביא את המראות המיוחדים (AKA ביזאריים) של העיר השלווה-לכאורה הזו. ואילו אתם, קוראים יקרים, יותר ממוזמנים, כמובן, פסיק, לעזור במלאכת הקודש (יש אימייל ליצירת קשר, פה בסרגל הצד).
אז רק כדי לעורר תיאבון, הנה דוגמא ראשונה – צילמתי אותה לפני כשנה וחצי, אבל לדעתי עדיין תלוי שם שלט דומה:
זה דיי ידוע, שמי שנולד באוטובוס מקבל נסיעות חינם, וכל זה.
האם מי שנולד ביום כיפור (כמו עבדכם הנאמן) מקבל "פטור" מצום?
(תודה לשני על ההשראה לרעיון)
עדכונים בדוא"ל
רסס פוסטים
