אופרה דיגיטלית

רוצים לטייל על חוף תל אביב הרומנטי, אך פוחדים מגלי החסמין? בזכות Ynet, אנו מגלים כי אין דבר שהטכנולוגיה של היום לא מסוגלת לפתור:

את פוסט זה תכננתי עוד בשישי בבוקר, אז התכוונתי לשאול האם החבר'ה של מגדל האופרה הולכים לתבוע גם את גוגל על זכויות יוצרים דיגיטליות.. אבל עד שהספקתי לזוז, בינתיים עידו קינן כבר הקדים אותי.
לא כזה נורא, מצד שני – כי במילא היה לי וידוי נוסף: הצטלמתי בעצמי ליד הגרסה המוקטנת של אותו מגדל, כבר לפני שנים. חושבים שאני פושע? לא מאמינים למשמע אוזניכם (או מקרא עיניכם)? להלן ההוכחה הכמעט-חותכת:

 

מגדל בבל

לא מזמן פרסמתי כאן תמונות של מגוון מוצרים עם תרגול קלוקל – שאת כולם מצאתי ברחבי הארץ.
הנה עוד כמה, שנתקלתי בהם בזמן שעבר מאז:

שעת השי"ן

".. וכדי להצליח בתרגיל, עליכם לזכור את מה שאני קורא להם 'שלושת השי"נים': שליטה ב<משהו אחד>, שליטה ב<משהו אחר> ושליטה ב<משהו שלישי>"

- בנאדם עם יותר מדי פלאפלים בכתפיים, ופחות מדי חמצן במח.

תחרות גומות חן

אביב סלם מצא את השלטים האלו, וכל שנותר לי להגיד הוא:
אחת, וואט דה פאק?,
ושתיים- שרון "קחי אותי שרון" אילון בטוח זכתה בזה.

אז הנה, הפרסומת (שכבר לא רלוונטית, אבל מילא) לפניכם:

שימו לב גם לרשימת המשתתפים: החל מראש עיריית פתח תקווה (יצחק אוחיון), דרך אתי פולישוק וגידי אורשר המפורסמים, ועד למשה כהן (מתחרה עם דוד לוי על פרס "השם הגנרי ביותר לשנת 2008" ) ורופא נוירולוג כלשהו.

ואם כל זה עדיין לא מספיק לכם, אז מסתבר שאנחנו המדינה הראשונה לחשוב על דבר מוזר שכזה. למעשה, אני מתפלא שלא קראו לתחרות "גומה נולדה" ולסרט שנעשה בהתאם- "הגומה מתה מצחוק".

בחזרה לעתיד

מה קורה כשממהרים להוציא פרסומת לשוק, מבלי לבדוק אותו מספיק לעומק?

הנה דוגמא, מתוך פרסומת חדשה בעיתונים, של סוזוקי:

לא מבינים מה מוזר פה? הנה רמז.

צה"ל- צעיר, ההגיון לא פה!

"טוב, אתם שם, חיילים! לכו לשם – רואים את הצמחיה? את כל האבנים תשימו בפח השחור, ותזרקו לצפרדע" – ואני עוד חשבתי שהטירונות היתה מיותרת.. כן, קוראיי היקרים, כך בדיוק נראה יומי הראשון בתור טוראי בצבא ההגנה לישראל. ואם באותו היום זה עוד נראה לי כמו גחמה מוזרה אך עוברת, הרי שככל שחלפו השנים הפנמתי את הדיבר ה- 11: "לא תערב הגיון עם חאקי". אז מבלי להכביר במילים נוספות, נעבור מיד למיצג ה.. ובכן, דברים מוזרים שמצאתי במגוון של בסיסיים ומקומות צבאיים בשנים האחרונות.

כמו כל חייל טוב, נתחיל בבקו"ם – שם, מסתבר, אין כניסה לבעלי קוצב לב. זאת לעומת השקם של בה"ד 8 (הידוע יותר בכינויו "נו, זה שליד וינגייט ויש בו מלא מדריכות [ומדריך זכר אחד?] של ספורט" ), שתמיד פתוח – רק אל תשכחו לזגור את הדלת:

.

לאחר מכן המשכתי במסעי אל הלא-נודע, והצלחתי למצוא שני מקומות מעניינים לא פחות – מסתבר שבאחד הבסיסים, אסורה הכניסה לאף אחד – מלבד צה"ל (השלט נמצא כבר בתוך בסיס צבאי, אם זה לא היה ברור מאליו), ואילו בשני, לעומת זאת, מותר להכנס אך ורק בהופעה מרושלת:

.

בהמשך, נמצאו שלטים עם הוראות מעניינות ביותר לגבי דברים אחרים שמותר, אסור או לא-ברור-איך לעשות:

.

מרוב איסורים, התחלתי לאבד את הדרך, לא הייתי בטוח כיצד להמשיך. מזל שיש שלטים גם בשביל מקרים כאלו:

.

ואז הגעתי למסקנה מדהימה: חלאס עם הוראות, נמאס מהכל, אני צריך חופש! מיד לקחתי עימי סנדביץ' והחתמתי דרכון:

.

ואלו הן הנקודות העיקריות מהמסע שהיה עד כה, בתקווה (או שלא?) שלמצוא עוד הרבה תגליות כמו אלו בעתיד..

הסבר פנייך לתייר

אל דאגה, לא הלכתי לשום מקום, והאימייל/רסס שלכם לא הפסיק לעבוד. פשוט היו עיכובים, אבל בקרוב יהיו בעיקר עדכונים – והמון. אז את היום נתחיל עם כמה שלטים שמסבירים פנים לתיירים הרבים הגודשים את ארץ הקודש.

ב"יד קנדי", אתר דיי מיושן שנראה כאילו נחת מהשמיים (אבל עם עיצוב מלפני כמה עשורים) יש שירותים גם לבנים, גם לבנות, וגם לחסרי עמוד שדרה:

ואילו בבית שאן, מסתבר, שכחו לתרגם חלק מהמושגים לאנגלית:

המטיילים דוברי העברית, בוודאי ישמחו לראות כי ליד קיבוץ דן אסור להשליך אשפה, ביחוד לא ליד שלטים שאוסרים על כך:

ועכשיו מסתבר שאפילו לירות על בתים כבר אסור במדינה הזאת – איפה הבריטים כשצריך אותם?

שתי התמונות האחרונות נמסרו באדיבות עמרי, שברגע זה ממש משמש כשגריר הבלוג בדרום אמריקה (בתקווה שבקרוב יהיו תמונות מעניינות גם משם). ולמי שזה לא מספיק, נקנח בתמונה מתאילנד, באדיבות אנה, יונתן ועופר:

זה הכל להיום, אם יש לכם תמונות דומות לתרום אתם מוזמנים ליצור קשר, במייל שמופיע כאן או בתגובות.

חוויות מהצפון, חלק שלישי (ואחרון)

אמנם עבר זמן, אך אף פעם לא מאוחר מדי לבדיחה נוספת. מי מכם שזוכר, נסעתי לטיול קצר בצפון אי שם בקיץ האחרון – ועל כך כבר רשמתי גם רשמתי. אך מסתבר כי שכחתי סיפור אחד מעניין:

תארו לכם כיצד ירגיש תייר זר בארץ, אשר מגיע לעיר כה היסטורית כמו טבריה. מכיוון שהוא רעב, עוצר הוא בצד במסעדת בשרים הממוקמת בכניסה הדרומית לעיר – אך מה רבה היא תדהמתו, כאשר מנסה הוא להבין את המנות המוזרות אשר מגישה אותה מסעדה. מנות כמו Shishlik (Turkey), Just one Shipud, Duck Liver, Turkey Bools, אשר לצידן אפשר להזמין עוד קינוחים: Humus Plat, Bavaria Craem, Mousse Chocolate Coofe. וכדי להוריד את הכל, מומלץ לשתות White in Glass.

וזו רק ההתחלה. לא מאמינים לי? תראו בעצמכם: (לחצו על התמונות כדי לקבל גרסה מוגדלת)

ולסיום, חשוב להדגיש שבסחנה, אסור לסלעים לקפוץ:

חקלאות או רוחניות?

אחרי הרבה מאוד הבטחות, הצלחתי סוף סוף לצלם סטיקר של יוגה – עכשיו מיטל יכולה להיות רגועה

ולמי שלא מרגיש רוחני, ומעדיף דווקא לעבוד את האדמה – גם בשבילו יש סטיקר תואם:

קטעים רבים נוספים עוד יגיעו בקרוב, אל דאגה!

חוויות מהצפון, חלק שני

בעקבות ההצלחה(?) של הפוסט הראשון בסדרה (נו, אז מה שעבר מאז כבר בערך חודש), מובא כאן חלק נוסף כשירות לציבור, למען ילדינו, למען יראו ויראו, וכו' וכו'. את החלק השני של סיכום הטיול ניתן בצורה גראפית יותר, ע"י תמונות מנקודות ציון עיקריות (מן הראוי לציין כי לחיצה על כל אחת מהתמונות תפתח חלון חדש, עם הגרסה המלאה והגדולה יותר של תמונות אלו).

קודם כל, טבריה. עיר חשובה למספר דתות, הגובלת בחופה הנפלא של הכנרת. ללא ספק, כנראה שמדובר באחת הערים בישראל (אם לא הראשונה שבהן), בעלת ההפרש הכי גדול (מה זה גדול, עצום!) בין הפוטנציאל לבין המימוש שלה. שם הלכנו לטיילת, ובין פח זבל עקום אחד לבלטה שבורה אחרת, נתקלנו (קרדיט לאחי) במסעדה הנ"ל:

לאחר מכן המשכנו אל מוזיאון יגאל אלון, שדווקא היה דיי מעניין, אם כי קצת מיושן (טוב נו, הבנאדם מת כבר מזמן). מסתבר שבאותו המקום, מלבד חנות מזכרות עשקנית לחברינו הגויים, מוצגת גם סירה עתיקה אשר נמצא באיזור לפני מספר שנים. לפי כל מיני בדיקות שעשו, מעריכים כי היא נבנתה לפני כאלפיים שנה. כמובן שהדרך מכאן ועד למטיפים דתיים שמאמינים כי היא שימשה את ישו בכבודו ובעצמו, או לפחות את אחד מתלמידיו, קצרה מאוד. חוץ מזה, היה חשוב מאוד להזהיר בכניסה כי אסור להכנס למוזיאון עם רובים, וגם לא עם מטריות:

משם המשכנו אל צוק מנרה, שם נזהרנו לא ליפול (ממש כמו שאומרים בנתניה), וגם לא לרכב על ילדים קטנים:

את הטיול סיימנו בשמורת נחל דן, שם נאסר בפירוש ללכת על המים (ישו, שוב?):

ונקנח את הסאגה בציטוט של אחותי הקטנה: "אם דתיים שומרים על צניעות, איך זה שיש להם כל כך הרבה ילדים?"