עצה/פניה קטנה לאנשים שמנהלים את חברת פלאפון:
אם ה"אינטרנט" שלכם היה באמת אינטרנט, ולא דפדפן סגור שמאפשר לגלוש רק בתוך האתרים שאתם מגדירים מראש, לא הייתם צריכים להתגאות בשירות כל כך בסיסי כמו חיפוש בגוגל. שלא לדבר על העיתוי – מה מנע מכם לעשות זאת קודם?
מעניין מתי הם יגלו את שאר השירותים הסלולריים של גוגל (מפות, דואר וכן הלאה), שלא לדבר על כלל האינטרנט.. ולמי מכם שהתמזל מזלו (כמוני) להיות באחת החברות האחרות, אני ממליץ לנסות את הדפדפן הסלולרי של אופרה.
כשגבי אשכנזי (מר רמטכ"ל בשבילכם) מספר בגאווה, שבחודשים האחרונים חל שיפור במוטיבציה של חיילי המילואים (כתבה במוסף-שבת של ידיעות אחרונות), האם הוא לוקח בחשבון את העובדה שהמילואמניקים של היום הם הלוחמים של המלחמה האחרונה? או שאולי זה פשוט מפתיע אותו שלמישהו מהם עוד אכפת, למרות ואחרי כל מה שהם עברו שם? שלא לדבר על השיפור בתנאים, שהובטח אך נשכח מאחורי הרים של ועדות.
בשבועות האחרונים, מגוון של חנויות מנסות להמציא כל מיני שטיקים ושאר שיטות, כדי למשוך אותנו לקנות יותר – כל זאת, לרגל חגיגות העשור השישי למדינתנו היקרה, כמובן.
אם מתעלמים מהעובדה שאין קשר בין הירקות שאני קונה לגילה של המדינה, נראה כי השיטה הנפוצה ביותר היא, כמובן, לתת שישים אחוזי הנחה על מגוון של מוצרים (אז מה שלפני ההנחה הקפיצו את המחירים בעשרות אחוזים?)
ואני אומר: נתראה בעוד ארבעה עשורים, פראיירים!
(לקריאה נוספת, מומלץ לעיין אצל הילה)
כולנו מכירים את הקטעים האלה, כולנו חווים אותם בכל שנה מחדש, וכולנו משחקים אותה נחמדים כשבעצם נמאס לנו מהם. כן כן, אני מדבר בדיוק עליהם – אותם המשפטים הקבועים, שכולנו שומעים או אומרים בכל שנה מחדש, לקראת או במהלך החג. וזה לא משנה כמה חשובים לכם החברים, או כמה אתם אוהבים את המשפחה – יש משפטים שפשוט נמאס מהם. על כן, הבאתי כאן מספר דוגמאות, בתוספת הסבר מתאים (חסר-טקט) והצעות למענה אלטרנטיבי:
[במהלך היום שלפני הארוחה] אז איפה אתם עושים את החג?
כאילו, באמת! מישהו יכול פעם אחת ולתמיד להסביר לי את טיבה של השאלה הזו? בשביל מה זה מועיל? זה תמיד נחמד להתעניין בשלומו של האחר, אבל למה לא פשוט לשאול "מה נשמע?".. הרי רובנו לא באמת מכירים את המשפחה המורחבת (ולפעמים אפילו את המצומצמת) של החברים שלנו, ובכל משפחה יהודיה טובה חוזרים אותם השטיקים והטיפוסים. ומה עוד אפשר לגלות מזה- שתדע לאיזה עיר אני נוסע בשביל לאכול? ומה אז? אם אני ליד, אולי אקפוץ לבקר? הרי לאף אחד אין באמת כח לזוז מהכסא אחרי ארוחת ערב החג, שלא לדבר על כך שמישהו צריך להסיע את כל המשפחה חזרה הביתה..
לסיכום, מעתה יש לענות: אצלך בדירה.. מה, לא סיפרו לך?
.
[תוך כדי הקריאה בהגדה] רגע רגע, איפה אתה?
אני פה, יושב מולך! מה זאת אומרת, איפה אני? צריך להביא לך GPS בשביל שתעקוב? הרי במילא הסיבות היחידות לשאלה שכזו הן למנוע פאדיחות כשיגיע תורו של האחר לקרוא מההגדה, והסיבה השניה (וכנראה העיקרית) היא לדעת כמה עוד נשאר לקרוא עד שנגיע לשלב האוכל. ובתכל'ס, לא צריך יותר מעשר שניות של הקשבה בשביל להסתנכרן חזרה על המקום המדויק שבו קוראים עכשיו. אגב, תירוצים שמתייחסים לכך שחלק מההגדות בשולחן הן נוסח אשכנז, חלק נוסח ספרד, ובחלק יש כל מיני ביאורים והסברים שאף אחד לא ביקש – ממש לא מתקבלות, אלא להפך- זה רק מוסיף לאתגר!
לסיכום, מעתה יש לענות: אצל אחותך, בדירה!
.
[במהלך הארוחה] איך עשית את זה? (על אוכל)
נביא גדול נגלה אלי מהשמיים, חיזרים נחתו במרפסת, וביחד הצלחנו להכין את האוכל. על ספר מתכונים שמעת? מה זאת אומרת "איך"? כל שנה אותה שאלה בדיוק, אפשר לחשוב שבינתיים הספקתי לעבור קורס שפים. אולי פעם אחת תיקח כבר את המתכון, תרשום על חתיכת נייר, תעשה גם לעצמך בבית, ועזוב אותי בשקט!
לסיכום: מעתה יש לענות: עם הרבה כוח רצון, וגם סירים ותנור.
.
[בכלליות] אין דברים כאלה!
ככל הנראה, הביטוי המוביל לקבלת הפרס המפוקפק של "המשפט הפרחי ביותר לשנת 2008 ". מה לכל הרוחות זה מביע? איך אפשר לראות משהו, ולהגיד שאין כזה דבר. הרי זה סותר את כל חוקי ההגיון של היקום! ניוטון מתהפך בקברו.
לסיכום: מעתה, יש לתת כאפה למי שאומר משפט זה. שנאמר- צא כבר מהשוק!
.
דיסקליימר: אין להניח מפוסט זה שאני יודע לבשל ו/או לערוך סדר פסח כהלכתו. הניסוחים הינם בלשון זכר לנוחיות בלבד, וכדי שלא יחשבו שאני שוביניסט אם הייתי מנסח בלשון נקבה. תודה לעמרי על ההשראה למשפט האחרון, וליעקב על התזכורת בנושא.
".. וכדי להצליח בתרגיל, עליכם לזכור את מה שאני קורא להם 'שלושת השי"נים': שליטה ב<משהו אחד>, שליטה ב<משהו אחר> ושליטה ב<משהו שלישי>"
- בנאדם עם יותר מדי פלאפלים בכתפיים, ופחות מדי חמצן במח.
עצה למנהל הפרויקט המתחיל: לפחות עד שהעשור הנוכחי יסתיים, נסה להמנע ממספרי או שמות גרסאות שקטנים מהספרה 1.
אחרת, אל תתפלא אם יצא לך משפט כמו "גרסה אפס-שבע (0.7) היא אחת המטרות העיקריות לשנת העבודה אפס-שמונה ('08 ) ".
לפני מספר חודשים עברתי גם אני לרשת הדור השלישי – לא כי אני מאמין גדול בשיחות וידאו (ובכלל, אמונה לא אמורה להיות בדברים אבסטרקטיים יותר?) אלא פשוט כי היה מבצע יחסית משתלם, ועוד כל מיני פרטים טכניים (כמו גלישה מהירה, תמיכה באפליקציות חדשות וטובות יותר, וכו'. ככה זה כשאתה גיק, כנראה).
לפני המעבר, הייתי מנוי (בחינם) על שירות יחסית פשוט, אך לדעתי מדובר בהמצאה הגאונית ביותר מאז המצאת ה- SMS עצמו: שירות אשר מאפשר לדעת אילו שיחות פספסת כאשר המכשיר היה סגור (או מחוץ לאיזור קליטה), גם אם מי שהתקשר אליך לא השאיר הודעה קולית.
לאחר המעבר לדור השלישי, שמתי לב שפתאום הפסקתי לקבל הודעות מהשירות הזה. בהתחלה חשבתי שאולי אף אחד לא מחפש אותי (הגיוני, בצורה מסוימת), או שסתם מדובר בתקלה זמנית או צירוף מקרים שכזה. כעבור מספר שבועות וכמה בירורים עם חברים, זה כבר התחיל להיות חשוד יותר. אז כמובן שמיד התקשרתי אל מוקד שירות הלקוחות (משימה לא פשוטה בפני עצמה), ולאחר מבוכי המענה הממוחשב וכמה טלפונים נוספים – התבשרתי על ידי נציג רשמי, כי שהשירות לא נתמך מרגע שמעבירים את הקו לרשת הדור השלישי.
למה? ככה.
מתי יהיה אפשרי? לא ידוע.
אז למה לא אמרו לי כשעברתי? בעיה שלי, כנראה.
האם מדובר בנושא זמני, או חדש? מסתבר שלא.
האם למישהו יש מידע נוסף בנושא? אשמח לשמוע!
אם השירות היה ניתן בתשלום סמלי, ניחא. אבל לבטל שירות בסיסי, מבלי ליידע את הלקוח? חבל שאין חוקים נגד זה.
אני לא בטוח מה המצב ברשתות של סלקום ופלאפון, אבל אם אתם במצב דומה, כדאי לנדנד למוקד שירות הלקוחות של אורנג' – אפשר להגיע ישירות למענה אנושי, ואפילו בשיחת חינם, אם מחייגים *663 (כוכבית-שש-שש-שלוש) מכל מכשיר ברשת.
לאלו שעדיין לא עברו לדור שלישי, אגב, אפשר להתקשר ולבקש בחינם את שירות "שיחה שלא נענתה ב- SMS".
אי שם, בתחילת שנות האלפיים, הגיחה אל אוויר העולם חברה אחת, בשם גוגל.
היום, אם תעשו סקר סייברחוב קצר, סביר להניח שתגלו כי לחלק בלתי מבוטל מהנשאלים יהיה קשה לשחזר את אורח חייהם ברשת, בשנים שלפני כן. כאמור, הכל החל במנוע חיפוש אחד "קטן" וחמוד, שסוף סוף הביא לנו את המידע שבאמת חיפשנו (או לפחות, יותר טוב מכל השאר), ובדרך הוכיח שבאמת אפשר להרוויח מפרסום ברשת, ואפילו מבלי למלא את כל המסך בבאנרים (למרות שאני עדיין לא ממש מאמין בזה). משם, קיבלנו כבר מהפכה של ממש, באופן שבו אנחנו משתמשים באימייל, וידאו ומפות ברשת – והרשימה עוד ארוכה..
אך למרות הערכתי הרבה לגוגל ולשירותיה המגוונים, לא לשם כך אני כותב עכשיו – אלא כדי להזכיר לכם שבמשך כל השנים האחרונות, דשדשה מאחורה אותה חברה, אשר בעטיה של גוגל ירדה מכס מלוכת האינטרנט – ושמה בתפוצות נקרא יאהו.
עד לפני שנים מספר, היה נראה כי יאהו היא החברה השולטת בשירותי תוכן האינטרנט השונים – החל מחיפוש אתרים וכתבות, דרך אתר חדשות ריכוזי, ועד לשירותי מייל מקוונים. אז נכון, שכבר אז היו אלטרנטיבות – אך עדיין, השירותים של יאהו באותם זמנים נחשבו לטובים, לנוחים וכנראה גם למובילים ביותר, עבור המשתמש הביתי ה"ממוצע". באותם הימים, להזכירכם, היינו אסירי תודה על אתרים שנתנו לנו אחסון מייל של מגות בודדות – אפילו אם זה היה במחיר של פרסומות ללא סוף – בעוד שעל מאגרי מפות עולמיים (בחינם!) או חיפושי וידאו, אף אחד אפילו עוד לא חלם. וזה לא היה כל כך מזמן, סך-הכל לפני חמש שנים.. אולי טיפה יותר.
אך מאז, כאמור, דברים השתנו: היום, יותר מתמיד, נראה כי הדרך שבה מועבר אלינו השירות – עיצוב הממשק, מהירות התגובה, פשטות השימוש מצד אחד וריבוי התכונות (פיצ'רים) מצד שני – כל אלו נעשו חשובים לא פחות מאיכות השירות עצמו. גוגל הפנימה זאת מהר מאוד, וככל הנראה היתה החברה הגדולה הראשונה אשר יישמה לקחים אלו באפליקציות מבוססות רשת. לעומת זאת, ליאהו (ע"ע שירות שיתוף התמונות, הלא הוא Flickr, כמו גם שירות המייל המחודש) ולשאר החברות לקח קצת יותר זמן, אך בסופו של דבר גם הן הצטרפו למירוץ אחר חווית המשתמש – או כפי שאוהבים לקרוא לו בתקשורת הטכנולוגית: Web 2.0 .
(וכדי שלא תגידו שאני עיוור, אז נכון- גוגל אינה טלית שכולה תכלת, וכולנו כאן כדי להרוויח בסופו של דבר. וכן, גם אפל דבקה בגישה הדוגלת בחווית המשתמש, וכך למעשה המציאה את עצמה מחדש בתחילת העשור: החל מה- iMac הראשון ועד ל- iTunes, שהוכיחה לראשונה לעולם שאפשר למכור מוזיקה חוקית להמונים הגולשים – ואפילו להרוויח מכך.)
וכך, יאהו "הצליחה" להפוך מחברה מובילה לחברה מובלת. מנכ"לים התחלפו, הצעות באו והלכו, אך הפער מאחורי גוגל רק הולך ומתעצם. או במילים אחרות, כמו שאומר הביטוי הידוע- לא פספסו אף הזדמנות לפספס הזדמנות.
כעת, עומדת על הפרק הצעה מאוד מפתה-לכאורה, מצידה של החברה שכולנו אוהבים לשנוא, הלא היא מיקרוסופט. נדמה כי החבר'ה מרדמונד מוכנים לעשות (כמעט?) הכל כדי לנגוס, ולו במעט, מנתח השוק שגוגל חולשת עליו כיום. איני אנליסט, ולכן לא אתיימר לנבא האם העסקה תתממש, וכיצד הדבר עשוי להשפיע על התחרות בשוק – אני רק מקווה שאם וכאשר תתבצע עסקה שכזו, היא לא תביא לסגירת חלק מן הדברים הטובים שעדיין קיימים כיום ביאהו. כדי להמחיש זאת, הנה סרטון פארודי, אשר נוצר עוד לפני שמיקרוסופט הכריזה על מוצר מתחרה לאייפוד, המתאר כיצד (כנראה) היה משווק ומעוצב אותו אייפוד בדיוק, לו היה מוצר של מייקרוסופט:
אם כן, כל שנותר לנו הוא רק לקוות שלא נתעורר יותר אחד, ונגלה ש- Flickr הפך ל- MS Ultra PhotoSharing Desktop Multi-User Platinum Edition 2008, או משהו בסגנון.
(עריכה: מסתבר שיש עוד כמה אנשים שחושבים כמוני, לפחות לגבי פליקר)
לפני:
"איזה כיף ליסוע על כביש מהיר, הרוח מנשבת על פניי ו.. היי, הנה דוגמנית בגובה 50 מטר! והנה מכונת כביסה שאפשר להכניס בה את כל הבית! חווית הנהיגה כה מהנה, כשיש שלטים הזויים לצד הדרך.."
אחרי:
"ואוו, מה זה?! למה כל עמודי הפרסום פתאום ריקים? מעניין מה קורה שם.. אולי נגמר התקציב? אולי בדיוק מחליפים? אני רק אציץ לעוד רגע מהחלון ו.. *בום!* … אחח, אם רק היו שלטים רגילים כמו תמיד, זה לא היה קורה!"
ובינתיים בתל אביב (בית קפה ליד הסינמטק), לא כל כך יודעים לקרוא ערבית:
ואלו הם התוצאות הצפויות משני החוקים, אשר נראה כי השפיעו ביותר על הנוף העירוני שלנו בשבועות האחרונים. שניהם מחזירים אותנו כמה וכמה עשורים לאחור, אך אין זה בהכרח דבר רע (לפחות בהקשר האחרון).
כשרוצים לוודא שמישהו בכלל קורא את מסמך-עשרות-העמודים שכתבת, יש קטע כזה, שמכניסים כל מיני משפטים ו/או מילים לא הגיוניות – תקועות סתם כך, באמצע המסמך. יש המתחכמים עוד יותר, ומכניסים מפרים לאהגיוניים בגראפים, משפטים שלמעשה סותרים את מה שנאמר רגע לפני כן, ועוד כל מיני שטויות שכאלו.
יום אחד (כלומר, תקופה של כמה חודשים, שתתרחש איפשהו בין עוד חצי שנה לבין עוד שנה וחצי, כנראה) כשאטייל ברחבי העולם, אשלח יחד עם כל התמונות המדהימות-מהממות של נופי חוצלארץ שתמיד שולחים לחברים/משפחה, גם כמה תמונות שצולמו בעצם בארץ. נראה מי ישים לב.
ואל תדאגו, גם אתם תקבלו אותן.. איכשהו. רק שהבלוג ימשיך לחיות עד אז 
עדכונים בדוא"ל
רסס פוסטים
