ארבעת המעתיקנים

אל דאגה, לא נעלמתי לשום מקום – יש עוד מספיק חומר במגירה להרבה זמן. זה רק לוקח זמן, שלא תמיד יש מספיק ממנו.

עד אז, נסו למצוא את ההבדלים בין שני זוגות אלו:

.

למעלה: הלוגו של חברת החדשות הפיקטיבית, מתוך "חשופים", הלא היא הטלנובלה החדשה של הכבלים (וגיליתי את קיומה של כל הסדרה לגמרי במקרה, באמת!)
למטה: הלוגו של ארבעת המופלאים, בגרסת הסרט (ואפילו היה לו המשך, מישהו עוד ישלם על זה שם בהוליווד!)

.

משמאל: הלוגו של חברת המדע (הפיקטיבית, שוב) Aperture Science, מתוך המשחק המשובח Portal (עליו אני מתכנן לכתוב המלצה כבר מספר חודשים).
מימין: הלוגו של פיקאסה, שירות אחסון התמונות/אלבומים של גוגל, כמובן.

משחק החיים

מלבד תגובות שמחה (על נצחון), או אכזבה ותסכול (על כשלון בשלב מסוים), קשה להגיד כי משחקי מחשב הצליחו אי פעם להוציא ממני רגשות אמיתיים – וכנראה שאני לא היחיד במצב הזה. אחרי הכל, מה כבר יכולים לעשות כמה ביטים לנפש האדם?
ובכן, מסתבר שאפשר גם אחרת. לפני שאפרט או אסביר יותר, אמליץ לכם קודם כל להוריד את המשחק שעליו אני מתכוון לדבר כאן. לא צריך לדעת שום דבר, או לטרוח במיוחד, מלבד להוריד את הקובץ (זה חוקי וגם חינם), להתקין (תהליך של שניות בודדות) ולהפעיל (זזים עם החיצים במקלדת, וזה כל מה שצריך לדעת). אורכו של המשחק נמדד בדקות בודדות במילא – אז קדימה, למה אתם מחכים? רק אחרי שעשיתם זאת (רצוי עם רמקולים שעובדים, אם כי לא חובה), תחזרו לפה ותמשיכו לקרוא.

הפעלתם? שיחקתם? אבל באמת? אם כן, אז יופי. מקווה שנהנתם. אם לא, אז חבל – כי במקרה הטוב לא תבינו את המשך הפוסט, ובמקרה הפחות טוב זה יהרוס לכם את חווית המשחק העתידית. עכשיו, כמובן, אספר לכם קצת על חוויותי מהמשחק ודעתי בנושא, וכמובן שאשמח לשמוע גם את שלכם. זה כל הכיף כאן, הרי.

ובכן.. לא יודע מה איתכם, אבל אני פשוט המשכתי ישר. בדרך, יחסית בהתחלה, פגשתי את הבחורה, כמובן – וזה נראה לי הגיוני, שהרי איך אפשר אחרת? כפי שאמרו חכמים ממני, "לא טוב היות האדם לבדו".
ואז.. ממשיכים, כמובן. בהתחלה הכל נראה אותו דבר, ורק העתיד אשר מסתתר לו אי שם קדימה, בצד ימין, מעורפל ולא ברור לנו. רק לאחר זמן מה, שמים לב שהרקע מתחיל להשתנות. הצבעים פתאום אחרים. אחרי זמן נוסף, גם הדמויות משתנות – הצבעים דהויים יותר, ובסופו של דבר הדמויות גם נחלשות, והולכות לאט לאט..

במהלך הדקות הבודדות שהקוצבו לי (ויש לציין, כי לא שיערתי שהן מוקצבות מראש, ללא קשר לכיוונים אליהם אבחר ללכת) העדפתי בעיקר להמשיך ישר. הייתי בעיקר סקרן בנוגע לעתיד – רציתי להתקדם, לגלות מה מצפה שם. האם אפגוש אנשים חדשים? כיצד אתקשר איתם? אולי אמצא חפצים חדשים ושימושיים (או מטופשים) על הדרך? מה יקרה לי, לדמותי, כאשר אגיע לשם? ובכלל, כיצד יראה אותו המקום, כיצד אדע שהגעתי לאן שרציתי?
בנקודה מסוימת נזכרתי כי אפשר לזוז גם למטה ולמעלה, וכך עשיתי – רק כדי לגלות מכשולים נוספים אשר עומדים בדרכי: קירות ואבנים, בגדלים ובצורות שונות ומשונות. לאחר שפילסתי דרכי דרך חלק מהן, החלטתי שנמאס – קשה לפלס דרכך במבט כה צר, כשבקושי ניתן לראות מה מצפה לנו בצדדים. וכך, חזרתי בסופו של דבר אל דרך הישר (כלומר, לחלק העליון של המסך), ומשם.. קדימה אל עבר העתיד!

כאשר הדמויות על המסך החלו להזדקן, רגש מעט חמצמץ החל לבעבע בתוכי. אך עדיין, הייתי חייב להמשיך הלאה – לגלות עוד ועוד על אותו עתיד מסתורי (שבינתיים, רובו כבר היה מאחוריי).
כאשר נפטרה דמותה של האישה, התגברה אותה הרגשת חמצמצות.. אולי אפילו עצב, אולי אפילו הזדהות מסוימת עם הפיקסלים הרצים על מסך המחשב שלי. שהרי אני, כלומר דמותי, כבר זקן, וכעת דמותי נותרה לבד. מה עוד נשאר לה לחפש כאן? הרגשתי כאילו אני מתקדם ללא מטרה. הסוף במילא יגיע, ובקרוב. וכך אכן קרה, זמן לא רב לאחר מכן, וכפי שכבר ציפיתי.

מן הראוי לציין כי בנקודה מסוימת ניסיתי לחזור אחורה, כלומר שמאלה – רק כדי לגלות שדבר לא השתנה שם. נו באמת, למה כבר ציפיתי? כמה טפשי מצידי. לא חשבתי אפילו, שאם אכנס לאותו מבוך של אבנים וקירות, אולי אזכה למצוא דברים חדשים (ויש כאלו, כפי שמסביר מי שהגה את הרעיון למשחק, ופיתח אותו). באף נקודה במשחק, אגב, לא חשבתי פשוט לעצור, להמתין, ולראות מה יקרה אז. רק עכשיו, תוך כדי כתיבת פוסט זה, שמתי לב לכך.

אם כן, מה הסיפור שלכם במשחק – מה בחרתם לעשות, ומה לא? מדוע? ואם חזרתם למשחק שוב, מדוע עשיתם זאת, ובמה היה זה שונה בפעם השניה? מה זה אומר עלינו, על הדרך שבה אנו בוחרים לחיות את החיים שלנו? ואולי אני סתם מתפלצן כמו מורה ממוצע/ת לספרות? היו אתם השופטים.

איזהו גיבור, הכובש את יצר המיחזור

כשהיינו ילדים, היו לנו חיילי צעצוע ושאר בובות. כשגדלנו, עברנו לשחק בסימס ומגוון של משחקי תפקידים (בין אם במחשב או בנייר), ועכשיו.. ובכן, עכשיו נראה שיש לנו את גיבור הגיטרה (לא להתבלבל עם גיבור סברינה – זה דבר שונה לחלוטין).
ממעבר מהיר על רשימת הצעצועים והמשחקים השונים שציינתי כאן, ניתן להבחין במספר קווי דמיון ביניהם- קודם כל, המשותף הראשון לכל המשחקים הוא שאפשרו לנו, כמו כל משחק ראוי לשמו, לברוח מהחיים האפורים שלנו אל תוך עולם מקביל ושונה, בו אנחנו שולטים כיד הדמיון. כמו כן, ככל שהתקדם הזמן, כך השתכללו גם אמצעי הבידור (או במילים אחרות- הטכנולוגיה), והפכו לאינטראקטיבים, גדולים ונוצצים הרבה יותר. אך לא די כאן! שכן, עם הזמן הבינו היצרניות את הבסיס לכל חברה קפיטליסטית-עולמית מצליחה: אם יש לך מוצר מצליח ביד, פשוט תמשיך לייצר לו עוד ועוד העתקים והמשכים.

אם עדיין לא הבנתם, נסו רגע לחשוב על סדרת משחקי הסימס- משחק אשר התחיל עם ביקורות מעולות, ולמרות שכבר בהתחלה טענו הספקנים שהוא ילדותי מדי, בסופו של דבר הוא נחשב ללא פחות ממהפכני לזמנו, ושבר הרבה מאוד קופות בדרך (באנגלית זה נשמע יותר טוב). אך עם הזמן התרגלנו לרעיון, ולאחר שצצו לז'אנר החדש הזה לא מעט חיקויים (שסה"כ היו דיי גרועים), נראה היה שבסופו של דבר הוא מתחיל להמאס על השחקן/ית הממוצע. אך האם דבר זה הפריע לחברה המשווקת אותו לדחוף לנו עוד ועוד תוספות? חס וחלילה! התוספות פשוט המשיכו להגיע, בזו אחר זו, עד שזה כבר הגיע לרמות מגוחכות. שהרי כל עוד יש מי שיקנה את הזבל שלך, איזו סיבה תגרום לך להפסיק לייצר אותו?

ובכן, אני חושש שאנו עומדים לצפות בתהליך דומה גם בסדרת משחקים נוספת – והיא, כמובן, Guitar Hero. לאחר ההכרזה על משחק המשך חמישי (או יותר?) בתוך פחות משלוש שנים, משהו הדליק אצלי נורה אדומה.
אני מודה, לא יצא לי עדיין לנסות את המשחק בעצמי – ולא כי אני סולד ממנו (בניגוד ל- DDR שהגיע קצת לפניו, וכיום בעיקר גורם לאנשים מבוגרים להביך את עצמם במקומות ציבוריים) או מתנגד לרעיון שעומד בבסיסו, חס וחלילה, אלא פשוט כי.. אתם יודעים, היו דברים חשובים יותר. אפילו יותר מכך- אין לי ספק שאכן מדובר בקונספט חדש שלא נראה כמותו בעבר, ובשילוב עם קלאסיקות רוק מהעשור שבו נולדתי, הרי שזה הדבר הראשון שיגרום לאנשים כמוני רק לבזבז עליו עוד ועוד מזומנים. אבל עדיין- כל כך הרבה המשכונים בתקופה כל כך קצרה? בתור מתבונן מהצד, אני לא יכול שלא לקבל את התחושה שלוקחים את אותה התבנית בדיוק, ומחילים אותה בכל פעם על שירים אחרים, בצבעים אחרים – ללא שום חידוש אחר.

כמובן שמכאן אפשר רק להתדרדר, כאשר מצד אחד נותקף בעוד ועוד תוספות למשחק המקורי, ומצד שני תפתח עלינו חזית של חיקויים מוזרים – ממש כמו שקרה במקרה של סימס.
הייתי נותן כאן דוגמאות פרי דמיוני, החל מרס"ר-הירו (תוציא דיסקית, תצדיע, שמאל ימין שמאל.. קצת מזכיר את DDR כשחושבים על זה) דרך פייסבוק-הירו (פוק, פוק, קבל הזמנה, תוסיף חבר!), ועד לתכנות-הירו (קומפייל, באג, באג, ברייקפוינט, רוץ!), אבל החבר'ה המעולים של Penny Arcade כבר המחישו את זה בצורה מצוינת:

ואם כבר מדברים על הנושא- אני היחיד ששם לב שמרמים אותנו כאן כפליים? שהרי כל הקונספט של גיטרה מיוחדת, שעושה צבעים ובלאגנים בכל היקום כבר הוצג לנו לפני עשור או שניים, בסדרת האנימציה הידועה "ניצי הכסף". כן כן, אני מדבר על אותו קאובוי שנוי במחלוקת, אשר לא רק הטיס את החללית כאשר הוא לובש חליפת ברזל (צמודה מדי?), אלא גם הנעים את זמנם בנגינה על גיטרה צבעונית. לא יודע מה איתכם, אבל אני כבר מריח תביעה, וקאמבק של עוד סדרה משובחת מהאייטיז.

אם כן, מה זה אומר עלינו? האמנם חזו "ניצי הכסף" את ההשלכות הקטסטרופליות של הקונסולות על חיינו? האם עתיד האנושות תלוי במבוגרים אשר מקפצים אל מול אורות מרצדים, בעודם לוחצים על כפתורים במהירות בלתי נתפסת? האם יתפתחו הסימולטורים החדשים האלו גם מעבר לעולם המוזיקה הנוצץ? האם מתישהו נפסיק להנות מדברים מגוחכים כל כך, ונעדיף את הדבר האמיתי? ואולי זה פשוט עניין של גיל?
אין לי ממש תשובות לשאלות אלו, אך כמו הרבה תהיות חשובות בחיים המודרניים – סאות' פארק סיכמו זאת בצורה טובה מאוד, כפי שניתן לראות בקטע הבא (מתוך פרק שלם שעוסק בנושא):

הגולם שקם על עצמו

לפני כמה חודשים הבאתי כאן אוסף מקורי של הודעות שגיאה בהן נתקלתי בשנים האחרונות. למזלנו, עולם התוכנות הוא כה מופלא, וממשיך להפתיע אותנו בשגיאות מוזרות מדי יום ביומו. רוצים דוגמאות נוספות? בבקשה:

קודם כל, מסתבר שלמרות העותק החוקי של וינדוס שברשותי, החליט הוא למות ללא סיבה ברורה. את ההודעה על כך, הוא טרח לציין בזמן העדכון:

כמובן שהכיתוב שאמור להיות שם הוא "אימות". לאחר מכן, מסתבר שגם רכיבים נוספים במחשב לא ממש עובדים כראוי. מישהו שמע אי פעם על אנטי-וירוס/פיירוול שחוסם את עצמו? מוזר ביותר:

אז כדי לכפר על עוגמות הנפש האלו, החבר'ה בג'אווה הביאו הצעה שאי אפשר לסרב לה – עותק חינמי לחלוטין של אופן אופיס! מה אפשר לבקש יותר מזה?

ואם זה לא מספיק, אז גם World of Warcraft, המתחרה הרשמי של Facebook על קטגוריית "אפליקציית רשת שגוזלת את כל החיים שלך, ולא מחזירה עודף" של העשור הנוכחי, החליט לספק כמה טיפים מועילים:

אך אי אפשר לסיים בלי פינת "מיקרוסופט קפיטליסטים מעצבנים" – רפרוף קל על הסכם משתמש הקצה (או EULA בעגה המקצועית) של נגן המדיה שלהם, מלמד אותנו כי אסור בשום אופן לבדוק את ביצועי ה- dot-net Framework שלה, ולפרסם זאת ללא רשות:

מה שמזכיר לי את התוכנה הנפלאה הזו, אשר לא בדקתי אותה, אך לפי האתר היא מתיימרת לנתח בצורה אוטומטית טקסטים מסוג זה, ולהציג מתוכם רק את הסעיפים המעניינים (או המחרידים) ביותר. אז… שלא יעבדו עליכם?

שחרור קיטור

לפני מספר שבועות בלבד, ולאחר ציפיה ממושכת, הגיחה לאוויר העולם (וגם לאוויר המזוהם של ארצנו הקטנטונת) מארז "החבילה הכתומה". למי שיכול להרשות לעצמו, הרי שמדובר בעסקה דיי משתלמת: במחיר של משחק מחשב אחד (כ- 220 ש"ח בחנויות המובחרות וכל זה) מקבלים מספר משחקים – החל מ- Half-Life 2 המיתולוגי, דרך שני תתי-משחקי ההמשך שיצאו לו, ועד למשחקים קצרים אך נחמדים כמו Team Fortress 2 ו- Portal, עליו עוד ידובר בפוסט נפרד.

הסיבה שאני נותן את ההקדמה הזו, היא כדי שתבינו את התסכול שחשתי, דקות בודדות לאחר קריעת הניילונים מקופסת הפלסטיק הכתומה הזו. אתם מבינים, יכולתי לקנות את אותה החבילה בדיוק, להורדה ישירה (וחוקית) דרך האינטרנט – וזה אפילו היה עולה לי פחות (הפרש של דולרים בודדים אמנם, אבל עדיין). הסיבה שהעדפתי לקנות את החבילה בארץ היתה, בעיקר, כדי לחסוך לעצמי שעות הורדה ארוכות של כמה ג'יגות. בזכות קניית המארז בארץ, חשבתי לתומי, כל שאצטרך הוא להכניס את הקוד המגיע עימו אל תוכנית ההתקנה, ותוך דקות ספורות המשחק כבר יפעל בתוך מחשבי הקט. אך אבוי, איזו טעות מרה עשיתי..

למעשה, השלב הראשון בהפתעה הלא כל כך נעימה הזו, הגיע קצת לפני כן: עוד מהתבוננות באריזה האחורית, ניתן היה להבחין בטעויות גיור בסיסיות, כגון חוסר תיאום בין שמות המשחקים שבחבילה לבין התיאור שמופיע לצידם (תודה לפינקי ששם לב לכך) ועד לתרגום העילג ("חייל הנשקים הכבדים, שיודע לנקות חדרים" – מה הם חשבו לעזאזל?). אבל חכו, זו רק ההתחלה! שכן, לאחר שהכנסתי את הדיסק לכונן, ולמרות שחוברת (או יותר נכון- דף) ההתקנה טענה במפורש כי ישנו תפריט התקנה מסודר, אף חלון חדש לא קפץ אל מול עיני. אז נכנסתי לדיסק, כדי להבין מה הבעיה.. ומיד חשכו עיניי:

למי שלא שם לב לפרטים הקטנים, אגלה כי לא רק שאין אף קובץ autorun על הדיסק (אולי הם מצפים שהמחשב יבין בעצמו איזה מהקבצים להפעיל?), אלא גם שאף אחד מקבצי ההתקנה כאן לא מדבר באנגלית, שלא לדבר חס וחלילה על שפת הקודש. טוב, לא נורא, חשבתי לעצמי- שהרי התקנה ממוצעת כוללת בד"כ מספר לחיצות על כפתורי next, וזהו.. נכון? אז זהו, ששוב טעיתי. מסתבר שהחבר'ה באטארי ישראל לא טרחו אפילו לשים על הדיסק את הגרסה הכי חדשה של steam (למי שלא מכיר, זהו מנוע ההורדות החוקי שמאחורי כל העסק, ובדרך גם מנהל את רשימת המשחקים המותקנים), ולכן גם לאחר ההתקנה מהדיסק צריך היה להוריד עדכונים כבדים, כדי שהחיבור לשירות יתבצע  סוף סוף בהצלחה (ותודה לפינקי על העזרה, גם כאן).

וכל זאת, מבלי להזכיר את המאבקים שהיו לי עם מנוע ההורדות (החוקי, להזכירכם) עצמו- שלפעמים לוקה בסניליות קלה (אפילו שביקשתי בפירוש שיזכור את הסיסמא שלי), עולה רק כשמתחשק לו (או סתם נתקע), ובכלליות בעל ממשק שמרגיש קצת כבד מדי.

אם לסכם זאת במשפט אחד, חווית הקניה שלי מהמארז הזה היתה כמו בילוי בלונה פארק, ביום גשום במיוחד – המתקנים בפני עצמם הם עדיין כיף גדול, אבל עד שאתה מגיע אליהם, כולך כבר מכוסה בבוץ עמוק ודביק. כנראה שהיה עולה לי הרבה פחות עצבים, כסף וזמן להוריד את הגרסה הפרוצה של המשחקים האלו. האם זו התמורה שאני צריך לקבל לכסף שלי?

(לינק לפוסט זה נשלח לאטארי ישראל, המשווקת ומפיצה את המשחק בארץ. את תגובתם [אם וכאשר תהיה כזו] אני מבטיח לפרסם כאן)

עוד כמה תהיות על המקום עלינו

בעקבות ההצלחה של הפוסט הקודם, הנה עוד כמה נקודות:

• אם בסופר יש הנחות, למה בבית זונות אין אנחות? (ולא, לא באמת בדקתי את הנושא)

• אם משקפיים ומסכים של פלאפונים/אייפודים/וכו' מנקים עם מטלית מיוחדת כזו.. עם מה מנקים את המטלית?

• אם זורים (או נמנעים מכך) מלח על פצעים – מה שמים על עקיצות של יתושים? (תודה למיטל)

• נכון יש את הקטע הזה, שבקורסים צבאיים החניכים המצטיינים מקבלים את הכומתה/סיכה/סמל/שתן של המפקדים שלהם? עכשיו, אם המפקדים עושים יותר ממחזור אחד, אז מה הם נותנים בפעם הבאה?

• אם כספומט נותן כסף, ו-וידאומט נותן וידאו.. מה עושה סוציומט? (תודה למיטל, שוב)

• במצלמפונים של היום אפשר לעשות אפקטים שגורמים לתמונה להראות "כמו פעם" (חום-צהוב כזה), גווני אפור וכדומה. אבל בעצם, גם כשמצלמים רגיל האיכות לא משהו – צבעים דהויים, תמונה מרוחה, וכדומה. נראה לכם שבעוד כמה שנים, כשהם סוף סוף ישתפרו, יהיה אפקט "כמו המצלמפונים של פעם"?

• אם באוסטרליה המים באסלה יורדים בכיוון ההפוך, מה זה אומר לגבי השימוש בברגים? והאם זה משפיע על חוקי הפיזיקה? (תודה לרב חובל ויוני)

• אומרים שכל שנה צריך להתחסן מחדש נגד שפעת, כי הנגיף עובר מוטציה. אבל אם זה נכון, אז מי הקורבן שמשלם את המחיר בכל שנה מחדש, כדי שיבנו עליו את החיסון?

• כשמוכר אבטיחים משגיח על הדוכן של עצמו, אפשר להגיד שהוא בעצם מאבטח?

• נכון יש את המחקרים האלה, שאומרים להשמיע מוזיקה קלאסית לתינוקות כי זה מפתח את החשיבה, יצירתיות וכו' – אז מה יקרה אם נשמיע להם מוזיקה (לא פיצוצים, רק מוזיקת רקע) של משחקי מחשב?

• כשזובין מהטה שומר נתונים, זה בעצם Mehta-Data?

• ולמה לעזאזל אי אפשר לחפש משהו, כל דבר, בגוגל-תמונות, מבלי להגיע לתמונות פורנו כבר בעמוד החמישי (וזה עוד במקרה הטוב)?

Yes, No, Maybe.. Can You Repeat the Question?

זו כנראה פעם ראשונה שאני כותב פוסט עם כותרת באנגלית, אבל למה כבר אפשר לצפות כשלחברה שעליה אני הולך לדבר כאן יש שם לועזי. בכל מקרה.. אתם בוודאי תוהים לאיפה נעלמתי, ואיך זה שעד היום לא התייחסתי לבעיות של חברת יס בשבועות האחרונים, או לפחות לפסטרמה שבדיוק נגמרה היום במכולת. ובכן, מלבד העובדה שהפכתי לעמוס (לא כמו עמוס שוב, אלא כמו.. הרבה דברים בבת-אחת. כן, גם אני לא מאמין עדיין שזה אפשרי) והעובדה שאני לא דוגל במסלול חיים של בטטת כורסא (אולי זה בגלל שאין לנו טלויזיית ענק בסלון).. זה פשוט שבבייתי יש חיבור כבלים.

אז, חזרה לנושא- אין ספק שמסתורין רב אופף את כל הנושא, ונראה כי עד היום אף אחד לא יודע (או לפחות לא גילה) מהו המקור לכל אותן תקלות מוזרות. אך אם עד עכשיו חשבתם שמדובר בנזק לא נעים אך נסבל אחרי הכל – חשבו שנית! הכתב האורח של הבלוג, הלא הוא אביב סלם בכבודו ובעצמו, חושף שערורייה ממדרגה ראשונה: מסתבר כי חלק מלקוחות יס נפגעו משיבושי השידור עד כדי כך שהם נאלצו לצאת לבילויים במקום לשבת על הכורסא כל היום.

לא מאמינים לי? תקראו בעצמכם (מתוך "ישראל היום", מיום שלישי ה- 16.10.2007) :

ולי רק נותר לתהות.. מה עוד צריך לקרות, כדי שתהיה מקבילה ישראלית לג'ק תומפסון? בנאדם משכיל ויציב לכאורה, אשר יצא נגד אמצעי הבידור האלקטרוניים (טלויזיה, קונסולות, מחשב, מה שרק תרצו) כאילו היו הם לא פחות משליחי השטן. נו, אז מי מרים את הכפפה?

חשיבה מרובעת

אז אחרי שכולם דיברו על זה בכל מדיה אפשרית, מסתבר שהלא-מתקן הלא-בדרך להיות לא-גרעיני שישראל לא-הפציצה בסוריה, הוא בצורת ריבוע. למי שלא מבין את גודל התגלית, נספר שבצורה מאוד מפתיעה (ואל תגידו שלא חזיתי את זה), גם לצפון-קוריאה יש מתקנים בצורת ריבוע! ולצורך השוואה, הנה הדגמה אמיתית, בחסות הוושינגטון פוסט:

ניתן לומר בבטחון מלא, כי הדמיון הרב בין הבניינים אינו משאיר שום ספק לגבי מקור או תכלית הבניין הסורי (לכאורה). אגב, נראה כי ישראל פעלה באיזור יותר מפעם אחת – כי זה ההסבר ההגיוני היחיד לכך שיש תצלומי ארכיון(!) של מיכלי הדלק (לכאורה) שנשארו בטורקיה (לכאורה). כעת, כל שנותר הוא למצוא מטרות דומות, ולסכל גם אותן:

. .

אם כן, אין ספק כי מראות אלו לא ניתנים לפירוש אחר. לישראל יש עוד עבודה רבה – החל מהונגריה, דרך הוליווד ואף בחלל.

העשור שהיה

Sam: (looking at a tiki statue) I wonder what future archaeologists will learn from our most sacred treasure?
Max: That you can watch 250 channels, and there's still nothing good on.
– Sam & Max Episode 4: Abe Lincoln Must Die

אז.. איפה היינו? אה, כן. שילוב של שעמום, והעובדה שהחגים נגמרים אז צריך לעשות לפחות משהו אפקטיבי אחד, הביא אותי (לפני כשבועיים) לעשות סדר בחלק מהדברים שמפוזרים בין המגירות והמדפים בחדרי הקט.. שזה אומר בעיקר אומר להוציא עיתונים ושאר ניירות מאובקים מהארון, לסדר אותם מחדש ואת חלקם לזרוק. אז.. מה היה לנו?

• עשרות גליונות של מגזיני משחקי מחשב (בזמנו לא היו מאות אתרים שעשו סיקורים ב"חינם"):
  • זומביט – העיתון, שהיה בשיתוף עם תוכנית הטלויזיה המיתולוגית.. וכולל סיקור אמיתי של קלאסיקות כמו Prince of Persia המקורי, ואפילו Doom.
    
  • Wiz – כנראה העיתון הכי יציב ומוצלח שיצא בארץ באותה תקופה, ומשלב מסוים היה מגיע עם משחקים מלאים בחינם (שאת חלקם שמרתי במגירה נסתרת עד היום). כמה חבל שכמו כולם, גם הם התדרדרו לקראת הסוף (ואז גם נעלם המדור של מורגן לה-פיי)
  • .. כולם מאמצע עד סוף שנות התשעים (יום אחד זה עוד ימכר במליוני דולרים!)
• הרבה מאוד גליונות ישנים של מוספי מחשבים למיניהם
  • קפטן אינטרנט – בימים שהוא היה טוב, כשזה עוד היה מוסף נפרד בפני עצמו
  • וגם לא מעט גליונות של מוספי המחשבים של מעריב וידיעות למיניהם (לפני שהם נבלעו בתוך מוספי הכלכלה גם כן)..
• .. שכללו בין היתר כתבות על:
  • מה חדש ב- Windows ME, ולמה כן/לא לעבור אליה
  • מה חדש ב- Windows 2000 ולמה כן/לא לעבור אליה
  • מה חדש ב- Office 2000, ואיזה באגים בעברית יש שם
  • וכך הלאה.. עד הצצה ראשונה לאחת הגרסאות המוקדמות של ויסטא, מלפני כשנה וחצי.
• .. ואיך אפשר בלי כתבות על אינטרנט מהיר:
  • בקרוב בארץ!
  • עכשיו בבזק!
  • למה זה כל כך יקר? / למה זה לא עובד? / למה זה לא מהיר כמו שהבטיחו?
  • בקרוב גם בכבלים!
  • וכו'..
• ולסיום – פתקים, חישובים והדפסות של דו"חות על כמות השעות החודשיות של השימוש באינטרנט (שלא רק שהוא היה במהירות של 28Kbps, הוא גם היה קצוב במספר שעות חיבור בודדות לשבוע)

אז מה אפשר להסיק מכך? הרבה דברים, חלקם אופטימיים יותר וחלקם פחות. חשבתי לרשום את הפוסט הזה בסגנון של "אתה יודע שהיית גיק בניינטיז כש..", אבל נראה לי שהפואנטה הועברה בכל מקרה. אם מישהו רוצה, אגב, אני מוכן לצלם קטעים נבחרים מתוך מה שנשאר (בעיקר העיתונים של משחקי המחשב).

וועדה חיזרית

מצאו את ההבדלים:

מימין: הסמל (הפוך ב- 180 מעלות) של ה- Scrin, גזע החייזרים ה(יחסית)חדש שהוצג לראשונה במשחק Command & Conquer 3 (שיצא השנה).

משמאל: סמל ועידת ראש הממשלה לשלטון המקומי (נו, אז מה שזה מלפני כמה חודשים).