אודות הבלוג

שלום, אני יואב. ואתם?
אה.. לא לוחצים פה ידיים. הבנתי. סבבה, תזכרו את זה.

עכשיו אתם בטח שואלים את עצמם "מה לעזאזל הדבר הזה?", "כמה זה שתיים בחזקת חמישים ושלוש", או לפחות "למה הוא מנסה לנחש מה אני חושב?". ובכן, בוודאי תשמחו לדעת כי התשובה לכך היא פשוטה. אם הגעתם לכאן, סביר להניח שמשעמם לכם. קצת. לפחות ברגע זה. מה, אתם לא מודים? בכל מקרה, לי מאוד משעמם. נו, לפעמים. וכשזה קורה- אתם לא רוצים להיות בסביבה.

זהו למעשה המקום בו אפרוק את כלל הרעיונות, מחשבות ושלל תהיות מוזרות אשר מתרוצצות במוחי – ולרוב לא זוכות לצאת לאוויר העולם. לרוב מדובר בנקודות קטנות, לעיתים מוזרות, לעיתים מצחיקות, ולעיתים.. ובכן, תחליטו בעצמכם כבר. ומכאן גם שמו של הבלוג, למי שתהה.
אל תנסו לחפש הגיון – זה לא המקום ובטח שלא הזמן. תשארו, תסתכלו מסביב – הטירוף כבר בפנים.

כל המעוניינים ליצור קשר, אגב, מוזמנים לעשות זאת בדף המשוב הכללי, או באמצעות הדוא"ל הבא:
אימייל ליצירת קשר

.

מורשת קרב – או: איך הכל התחיל?

רוצים קצת רקע? אין בעיה. שבו, תביאו פופקורן, ותתחילו לקרוא.

יש שיקראו לזה ניסוי כושל, יש שיגידו שזה מקרה אבוד, ויש שיחטטו באף ויברחו מיד. מה שבטוח – אף אחד לא לוקח אחריות, והרופאים ויתרו כבר מזמן.

כמו כל סיפור מוזר, גם שלנו התחיל בבסיס צבאי עלום-שם, אי שם במרכז הארץ. במבט ראשוני, נראה כי החיים בו מתנהלים על מי מנוחות- החיילים מגיעים מדי יום ביומו לבסיס עם חיוך עם הפרצוף, ומנהלים את סדר יומם העמוס בין הפסקת קפה, הפסקות שק"ם וסתם רביזות אקראיות במגוון המדשאות הפרוסות ברחבי הבסיס.
חושבים שזה תמים? תחשבו שוב. כי כאשר אין הם עסוקים בהצלת המדינה בפעם המי-יודע-כמה, מפתחים דיירי המקום עולם מגוון ונסתר, אשר גם מיטב חוקרי הטבע לא יצליח להתמודד עימו.
אם לא הבנתם עד כה, זוהי נקודת מוצאו של גיבור סיפורינו, הלא הוא עבדכם הנאמן והחמדן. לאחר שנזרק אל מימיה העמוקים של המערכת הצבאית, נחלץ בעור שיניו מכרישי הבירוקרטים השורצים בה ועבר אי-אילו אירועים – החליט "לא עוד!". החליט הוא, כי יש לשתף את האנושות במסקנות אשר נאגרו במוחו לאחר כל אלו, למען יראו ויראו – ובעיקר יצחקו.

(מעבר מהיר – אל תחילת 2007)
לאחר שצבר חודשים רבים של נסיון בכתיבת מגוון רחב של סוגי שטויות, הרגיש גיבורינו כי משהו חסר לו (מלבד תאי המח שנשרפו). אם עד כה, היה כותב את הגיגיו מדי מס' שבועות אל פורום דיי רחב, אשר הכיל כמות מרשימה של חבריו לבסיס ועוד מספר נספחים, ההרגשה כעת היתה כי במרוצת הזמן משהו השתנה. זה לא אותו הדבר.
שני גורמים היוו את הבסיס להרגשה זו- האחד, הפורום לא היה בלעדי רק לו, והיו משתתפים במלאכת הכתיבה. בניגוד אליו, הם נטו להתחלף ביניהם בקצב מהיר יותר, אך התחושה הכללית בעם היתה כי איכותם רק מדרדרת ככל שהזמן חולף. הסיבה השניה, לעומת זאת, היתה פשוטה הרבה יותר – אט אט, החלו חבריו הצבאיים לעבור לעולם הטוב, הידוע גם בשם קוד "אזרחות". זהו, כמובן, עולם אחר לגמרי, אשר עובד, מתנהל ומתעדכן בצורה שונה, ובעיקר במסגרת שונה.
לאחר לבטים רבים, השילוב המנצח של שני אלו הביא את גיבורינו למסקנה המתבקשת – יש להפיץ את הבשורה גם באינטרנט! וכל המקדים, הרי זה משובח.

לא בטוח שהמעבר יהיה קל. חלק בלתי מבוטל מהחומר אשר נכתב עד כה התבסס על הומור פנימי של אותה חבורה (יחסית) סגורה – ועל כן צפויות בעיות לא קטנות בהעברתו אל העולם הגדול, האינטרנט האזרחי.
החומר בו תצפו כאן, יורכב בחלקו מחומרים אשר הוכנו מראש, כאמור, וחלקו חדש לחלוטין. השטויות כאן מחולקות לפי תגיות של נושאים מסודרים, ואתם יותר ממוזמנים להגיב, להציע, להעיר ובעיקר להפיץ שמחה בקרב הסובבים אתכם!

מודעות פרסומת



%d בלוגרים אהבו את זה: