אהוי, יבשה!

כן כן, אתם קוראים נכון – היום (19.9) הוא יום "דברו כמו פיראט" הרשמי. אז לבשו את החליפה, הבריגו את רגל העץ, וצאו לשוט בימים! למי שלא בטוח איך להתנהג, או שסתם מתבייש, הנה הסבר קצר:

תודה למיטל שהזכירה לי על האירוע, וליוני על הסרטון.

הנוער של היום

עוד משהו שיש רק(?) ברעננה: בית ספר יסודי שדורש Disk-On-Key בתור ציוד חובה.
כנראה שזה נותן משמעות חדשה למונח "ילדי מפתח".
("סטגדוש!" מגיע כאן)

דיקטטורים דו-מימדיים

הסרט של סאות' פארק יצא בשנת 1999, כלומר כ- 4 שנים לפני הפלישה לעיראק. למי שלא זוכר (ואני בהחלט מקווה, לטובת חוסר-שפיותכם, שכולכם ראיתם אותו), סדאם חוסיין מוצג בסרט זה בתור אחת מדמויות המשנה הדומיננטיות יותר, כאשר תפקידו הוא להיות המאהב של השטן, לא פחות. מספר שנים לאחר מכן, ארה"ב פלשה לעיראק, מה שהוביל בסופו של דבר לחיסול משטרו של סדאם, ותלייתו ולהוספת פרק חדש למבחן הבגרות של הנכדים שלכם.

לפני כשנתיים הוציאו טריי פארקר ומאט סטון (אותו צמד המשוגעים שיצרו את סאות' פארק) סרט נוסף, אשר אינו קשור לסדרה הנ"ל, אך מציג הומור מטורף, הזוי ושנון לא פחות. הפעם הם התמקדו במלחמה בטרור העולמי, תחת השם "Team America: World Police". הסרט הזה לא הוקרן בארץ, וחבל, אבל מצד שני – בטח היו מתרגמים את השם שלו בצורה ממש גרועה. בכל מקרה, מה שבאמת מעניין כאן, הוא שבסרט הזה הדמות הרעה הראשית היא קים ז'ונג-איל, הלא הוא מנהיגה של צפון-קוריאה הקומוניסטית – בדיוק אותה אחת ששמה עולה בכותרות יותר ויותר בחודשים האחרונים.

האמנם צמד הקומיקאים מסוגל לנבא את עתיד המלחמות בעולם? היתכן כי בוש מושפע יותר מדי מסרטים? האם אני הולך לשאול עוד הרבה שאלות כאלו בעתיד? כל זאת ועוד.. בשנים הבאות!

.

גלשן הספרים

ואם ב- Facebook עסקינן (ראו בפוסט הקודם), מעניין באיזה מנוע-גלישה משתמשים שם?

ואולי גוגל פשוט לא אוהבים שחברה אחרת מצליחה בטכנולוגיה-מבוססת-משתמשים/אינטרנט יותר מהם?

פני מרשתת

רובכם כבר מכירים את Facebook, הרשת החברתית ה(כנראה) גדולה ומוצלחת מכולם, לפחות כיום. רובכם כנראה גם ראיתם, או לפחות שמעתם, על הסרט/ספר Trainspotting. אז בלי מילים נוספות, אני מציג לכם בזאת את יצירתי האחרונה:

(הפונט מכאן, אגב – לא מדויק, אבל מספיק דומה למקור – ובניגוד אליו, זה בחינם)
וזכרו, ילדים- הרעיונות הכי מוזרים מגיעים בזמן הרחצה.

תהיות לראש השנה

לכתוב ברכה אישית לכל אחד? הרבה השקעה, ועם כל הרצון הטוב זה לא יגמר לעולם.
לשלוח לכולם הודעה דומה? קצת מעליב, וחסר נגיעה אישית שכזו (מה שהופך אותנו לבני אדם, או משהו כזה).
לא לשלוח בכלל? לא נחמד בכלל.
וישנה גם השיטה הפאסיבית, של לענות רק למי ששולח לך קודם לכן.

אז מה עושים? שאלה טובה. אני התפשרתי על האפשרות השניה גם השנה. לשנה הבאה צריך לכתוב תוכנה שמשלבת בין האפשרות הראשונה לשניה (למשל, ברכה דומה, או מתוך מאגר, וגם להוסיף את השם של הנמען לתוכן ההודעה). הו, נפלאות הקידמה. למישהו יש הצעה טובה יותר?

חוץ מזה, השנה יצא (עצלנות, נו) ששלחתי ברכות ב- SMS לכל העולם, אחותו וגם הדודה שלו – אבל באיחור. כלומר, התחלתי לשלוח אותן באיזור תשע בערב (עם הדתיים הסליחה). למי שלא שם לב, או חי בעולם אחר, זו השעה שבה רק מתחילות להגיע ההודעות שנשלחו אי שם בצהרי היום. כמובן שהתוצאה היתה מעניינת בצורה מוזרה שכזו, כשחלק מהנמענים חשבו שההודעה נשלחה בצהריים, ולא ידעו שלא כך הדבר.
אז בתור מתנת-חג לקוראים, נקנח בגרף מיוחד אשר מסכם את הנושא – הזמן שלוקח להודעה להגיע, כתלות בשעה של היום שבה היא נשלחה (בימים של ערב-חג בלבד, כמובן):

למי שתוהה, אגב, הגרף נעשה על-ידי עבדכם הנאמן, בעזרת אפליקציית פלאש נחמדה מאוד, שאותה גיליתי ממש היום (ובכלל כל הבלוג הזה דיי משעשע).

אז כמו שאומרים- שתהיה לנו שנה עגולה כדבש, מתוקה כתפוח וארוכה כשופר – חג שמח!

שנה טובה וכו'!

לכבוד השנה העברית החדשה, חשבתי כיצד אפשר לברך את קוראי הבלוג. אז קודם כל- שתהיה לכם שנה טובה ושמחה, מלאה בשלטים מצחיקים בדיחות מוזרות ומשחקי מילים, ושאר ירקות. תמיד תזכרו שהומור זה הדבר היחיד בחיים שגם בריא וגם בחינם, אז חבל שלא לנצל זאת.

בנוסף, לאור המאורע החגיגי, החלטתי לתרגם קטע "קלאסי" לעברית. והתוצאה לפניכם:

עכשיו כולם אמרו זאת איתי..

אני לא אקבל מזל רע, אאבד את כל חבריי או את רשימת התפוצה שלי במידה ולא אשלח הלאה את האימייל הזה! ואני לא אשמע מוזיקה או אראה כלב-טאקו(?) אם כן אשלח אותו.
ביל גייטס לא ישלח לי כסף, ויקטוריה'ס סיקרט לא שמעו מעולם על המתנות שהם אמורים לתת לי, ופורד לא יתנו חמישים אחוז הנחה – אפילו אם אשלח את האימייל הזה ליותר מחמישים איש!
לעולם לא אקבל מתנות או קופונים מקוקה קולה או כל חברת אופנה אחרת, גם לא אם אשלח את המייל לעשרה אנשים שונים. וגם אף חלון חדש לא יקפוץ פתאום..
לעולם! הטלפון שלי לא יצלצל לפתע מיד עם שליחת האימייל. אין אף תוכנית למעקב אחר מכתבי שרשרת, ואני לא טיפש/ה מספיק כדי לחשוב שמישהו ישלח לי 100 דולר רק בשביל לשלוח הלאה את המכתב.
אין אף ילד חולה סרטן שמחכה לתרומות באימייל! זה קרה כשהוא היה בן שבע. היום הוא מבוגר, בריא, ולא רוצה שתשלחו לו אף גלויה, כרטיס ברכה או איחולי החלמה כלשהם.
הממשלה לא תגבה מאיתנו כסף על שליחת דואר אלקטרוני. אין אף תוכנה עם פרחים צבעוניים או חיות קופצניות שאני אקבל מיד לאחר קריאת המכתב. הצלב האדום לא יתרמו אף אגורה לפלוני-אלמוני שסובל ממחלה-שמעולם-לא-שמעו-עליה, רק בגלל שאשלח את המכתב הלאה. למעשה, הצלב האדום מקבלים תרומות.
ולסיום, לא אתן לאף אחד מכם לטפח אצלי רגשות אשם, כאילו איני חבר או מאמין מספיק גדול, רק בגלל שלא הקשבתי למכתבי השרשרת שלכם. אם אלוהים היה רוצה לשלוח מסר, הוא היה מבעיר את השיחים שמחוץ לביתי לפני שהיה משתמש במחשב כדי להעביר אותו אלינו!

עכשיו, חזרו אחריי שוב ושוב, עד שתזכרו זאת בע"פ. אה כן, וגם תספרו זאת לחמישה חברים (לפחות) לפני הירח המלא הבא, או שתסבלו מעצירות במשך שלושה חודשים רצופים, וכל שיער ראשכם ינשר.

אם אהבתם וגם אם לא (כי באנגלית זה נשמע יותר טוב), אפשר לקרוא את הטקסט המקורי – אבל עדיף פשוט לצפות בסרטון המקורי.

רסיסים קטנים

לכל מי מכם שמשתמשים בקוראי RSS כלשהם בשביל להתעדכן על הבלוג, בוודאי תשמחו לשמוע שעכשיו אפשר (ואף רצוי) לקבל את העדכונים דרך FeedBurner. למה זה טוב, אתם שואלים? ובכן, לכם זה נותן עוד אפשרויות להתעדכנות אוטומטית על הקטעים בבלוג (למשל – בתחתית של כל פוסט יהיה כתוב כמה תגובות היו עליו). בשבילי זה גם טוב, כי ככה אפשר לדעת (ולהשוויץ?) בצורה מדויקת יותר, כמה אנשים קוראים את הבלוג.
אז.. כאן אפשר לראות דוגמא לאיך נראה פיד שכזה (כמובן שכל פוסט מגיע בנפרד), ואם תתעדכנו על הבלוג דרך הכתובת החדשה אני אודה לכם מאוד.

וכדי שלא יהיו אי-הבנות: למי שמקבל את העדכונים דרך אימייל – זה לא רלוונטי אליכם. ולמי שלא מקבלים עדכונים קבועים על הבלוג בשום דרך שהיא – מומלץ להצטרף לאחת מהשיטות, המופיעות בראש הסרגל שבצד שמאל

סטיות של ספאמרים

כבר שמעתי על צירופי מילים מוזרים במיילים של ספאם, ואפילו על סטיות הזויות.. אבל זה כנראה שיא חדש:

 

חוויות מהצפון, חלק שני

בעקבות ההצלחה(?) של הפוסט הראשון בסדרה (נו, אז מה שעבר מאז כבר בערך חודש), מובא כאן חלק נוסף כשירות לציבור, למען ילדינו, למען יראו ויראו, וכו' וכו'. את החלק השני של סיכום הטיול ניתן בצורה גראפית יותר, ע"י תמונות מנקודות ציון עיקריות (מן הראוי לציין כי לחיצה על כל אחת מהתמונות תפתח חלון חדש, עם הגרסה המלאה והגדולה יותר של תמונות אלו).

קודם כל, טבריה. עיר חשובה למספר דתות, הגובלת בחופה הנפלא של הכנרת. ללא ספק, כנראה שמדובר באחת הערים בישראל (אם לא הראשונה שבהן), בעלת ההפרש הכי גדול (מה זה גדול, עצום!) בין הפוטנציאל לבין המימוש שלה. שם הלכנו לטיילת, ובין פח זבל עקום אחד לבלטה שבורה אחרת, נתקלנו (קרדיט לאחי) במסעדה הנ"ל:

לאחר מכן המשכנו אל מוזיאון יגאל אלון, שדווקא היה דיי מעניין, אם כי קצת מיושן (טוב נו, הבנאדם מת כבר מזמן). מסתבר שבאותו המקום, מלבד חנות מזכרות עשקנית לחברינו הגויים, מוצגת גם סירה עתיקה אשר נמצא באיזור לפני מספר שנים. לפי כל מיני בדיקות שעשו, מעריכים כי היא נבנתה לפני כאלפיים שנה. כמובן שהדרך מכאן ועד למטיפים דתיים שמאמינים כי היא שימשה את ישו בכבודו ובעצמו, או לפחות את אחד מתלמידיו, קצרה מאוד. חוץ מזה, היה חשוב מאוד להזהיר בכניסה כי אסור להכנס למוזיאון עם רובים, וגם לא עם מטריות:

משם המשכנו אל צוק מנרה, שם נזהרנו לא ליפול (ממש כמו שאומרים בנתניה), וגם לא לרכב על ילדים קטנים:

את הטיול סיימנו בשמורת נחל דן, שם נאסר בפירוש ללכת על המים (ישו, שוב?):

ונקנח את הסאגה בציטוט של אחותי הקטנה: "אם דתיים שומרים על צניעות, איך זה שיש להם כל כך הרבה ילדים?"