יומולדת לבלוג!

8 05 2008

אפילו אני כמעט פספסתי, אבל מסתבר שרק לפני שבוע הבלוג הגיע לגיל שנה בדיוק. מי היה מאמין ששנה שלמה עבר מאז הפוסט הראשון? כנראה שככה זה כשנהנים. או מתענים. או משהו.

איני חובב "ימי שנה" למיניהם, וביחוד לא ניצול ציני שלהם (כפי שניתן להבין עוד מהפוסט הקודם), אך זוהי עדיין הזדמנות (או תירוץ, אם תרצו) לסכם תקופה, להגיד מספר מילות סיכום, להשמע דרמטי אך בטוח, ולהביט אל העתיד במבט חצוף אך בטוח (תמונת אילוסטרציה מצורפת בסיום הפוסט).
כשפתחתי את הבלוג, לא הייתי בטוח האם וכיצד זה יעבוד. האמנם יהיו ברשותי מספיק רעיונות מוזרים, השראות או סתם חומרים וקישורים – כדי לתחזק בלוג על בסיס כמעט יומי? שלא לדבר על החשש הגדול מיותר, סוג של פחד במה בגרסת שנות האלפיים- מי יכנס לבלוג, מי יגיב עליו, וכיצד?

מאז עברה שנה (וקצת), במהלכה הספקתי להביא לכם כמעט מאתיים רשומות (פוסטים) שונים ומשונים (ממוצע של כ- 16 לחודש), אשר צברו יחדיו יותר מ- 1,100 תגובות. היו תקופות מוצלחות או פוריות יותר, והיו כאלו שפחות. פוסטים באורך הגלות (לפעמים אפילו רציניים) מצד אחד, וכאלו שהסתכמו בתמונה או סטיקר מצד שני.
ואם להסתכל על עוד קצת סטטיסטיקה- חלק ניכר מהפוסטים היו בנושאים גיקיים להחריד, אך היו פה גם תכנים אקטואלים, סיפורי ארץ-ישראל, חידודי לשון או סתם קיטורים על העולם. פה ושם, השתדלתי גם לפרגן לשאר הקולגות, וגם לשתף בהתרחשויות ממקום העבודה או מהרחוב.

מלבד ציות לכללי הפיזיקה, אני מאמין שבסופו של דבר- המרכיב העיקרי לכל הצלחה נעוץ בעיקר באנשים שמניעים אותה מאחוריה, ואלו שתומכים בה מהצד – או כפי שאמרו חז"לנו, לו רק חיו עד היום: אם פוסט נכתב לבלוג, אך אף אחד לא קרא ו/או הגיבו/או אינדקס-אותו-בגוגל, האם הוא עדיין נכתב? בתחילת הדרך, היו כאן מעט מאוד קוראים קבועים – שאתם רובם הכרתי עוד מבית. אך עם הזמן צברנו תאוצה, והצטרפו אלינו עשרות קוראים נוספים. עם הזמן, חלקם הצטרפו למלאכת הכתיבה גם כן, ואילו אחרים הכרתי על הדרך, וטוב שכך.
אם כן, על מידת ההצלחה ורמת התכנים ניתן להתווכח- אך לא לגביכם, קוראים וקוראות נאמנים ונאמנות. כן כן, זה השלב שבו אתם נותנים לעצמכם טפיחה קלה על השכם, ואני עונה- "מה תודה? תגיבו!".

ולסיום- הבטחות ושאר ירקות. מה צופן לנו העתיד? חומרים, תמונות, רעיונות וסטיקרים יהיו גם יהיו, כפי שאתם כנראה כבר רגילים למצוא כאן. ישנם עוד מספר רעיונות חדשים לעיצוב הבלוג (ולא רק מבחינה גראפית-נטו), אך מכיוון שעשיה עדיפה על דיבורים והבטחות – תגלו זאת אי שם בחודשים הקרובים, אם וכאשר זה יקרה.
ונסיים, כמובטח, עם מבט אל עבר העתיד:

.מבט נועז אל עבר העתיד הלא-נודע.

נ.ב.
אתם עדיין מוזמנים להגיב, ולספר- מה הפוסט שאהבתם ביותר עד כה? כיצד מצאתם את הבלוג מלכתחילה? איזה פוסט זכור לכם לטובה, ואיזה גרם לכם לרוץ לשירותים בבהלה? מה מספר חשבון הבנק שלכם? אל תהססו, שתפו אותי ואת שאר הקוראים!

מודעות פרסומת




כמו סבון ללא סבון

10 03 2008

הגיע הזמן שמישהו יעשה את זה: מסתבר שגארפילד הרבה יותר מצחיק (או ליתר דיוק, יותר מקורי והזוי) כשהוא.. ובכן, ללא הדמות של גארפילד עצמו. נשמע קצת מוזר? הנה כמה דוגמאות:

Garfield Minus Garfield - Feb 20, 2008

Garfield Minus Garfield - Feb 17, 2008

Garfield Minus Garfield - Feb 20, 2008

Garfield Minus Garfield - Mar 08, 2008

Garfield Minus Garfield - Mar 10, 2008

אם הרעיון מצא חן בעיניכם, בוודאי תשמחו לשמוע שיש עוד הרבה כאלו.

ובמעבר קצת חד, לנושא טכנולוגי יותר, שמתקשר לקומיקס:
במידה ותהיתם, אז הבחור (הגאון) שחשב על הרעיון, מבסס את הפרסום של הסטריפים על קונספט יחסית חדש, הקרוי מיקרו-בלוגינג. כאילו שלא היה לנו מספיק מרשתות חברתיות, ויקיפדיות למיניהן, אתרי שיתוף לינקים, בלוגים ,סטטוסים ועוד שאר תוכןשנוצרע"יהגולשיםעצמם, עכשיו קיבלנו עוד באז-וורד חדשה.
במבט ראשון, זה נראה לא ממש ברור. כלומר, לא מספיק שיש לנו בלוגים – עכשיו גם צריך מיקרו בלוגים? מה עוד אפשר לחדש, בנישה של אתרים שהם סוג של נישה בעצמם? ובכן.. יש בזה משהו. מיקרו-בלוגים, כמו שגיליתי רק לפני מספר שבועות (תודות לאיליי), הם למעשה סוג של בלוג מינימליסטי. עדיין יש RSS, והפוסטים מסודרים מהחדש ביותר אל הישן ביותר (על גבי עמודים רבים), אבל.. אין מקום לתגובות, והתוכן מצומצם ביותר- לרוב, יורכבו המיקרו-בלוגים מאוסף של לינקים, תמונות וקטעי וידאו שנמצאו ברשת ע"י כותב הבלוג, לעיתים בתוספת משפט או שניים אשר מסכמים את דעתו בנוגע לנושא המופיע בקישור.
אם תשאלו אותי, ברוב המקרים הדבר דיי מזכיר את הרעיון שעומד מאחורי אתרי שיתוף הלינקים שהזכרתי מקודם, רק בעיצוב נחמד יותר, שגם מתאים את עצמו לתוכן המדיה המתפרסמת בכל פוסט ופוסט – אך בניגוד אליהם, המיקרו-בלוגים אינם ריכוזיים, ולכן לא מאפשרים לכותב להיות חלק מההמון שמצביע אל אותו אייטם בבת-אחת, ובכך מקנים לו "ציון" מסוים (ואולי זה בכוונה?). לכן, חוץ מהמקרה אליו קישרתי בתחילת הפוסט (ואם מישהו מכיר רעיונות דומים, אשמח לשמוע), קשה לי להתחבר אל הקונספט הזה.

מצד שני.. מי אני שאתווכח עם איליי או ליידיצ'ופסטיקס, שכבר פתחו מיקרו-בלוגים משלהם?

עריכה (מספר ימים לאחר מכן): גם עידו קינן ממליץ על הנושא, יחד עם עוד כמה אתרים שעשו משחקים נוספים על הסטריפים של גארפילד.





שפוי במחלוקת

31 12 2007

בשבועות האחרונים נראה שזאת כבר ממש מגיפה, אבל מהסוג הטוב. כן כן, גבירותיי ורבותיי – בלוג נוסף מצטרף לשכונה. אבל כמו תמיד, לא מדובר ב"סתם עוד בלוג", אלא כזה שאתם הולכים להנות מכל רגע ורגע בו.

לא ממש ברור כיצד הוא מצליח לעשות את זה, אבל נראה שבכל פעם מחדש הוא שולף מהמותן בדיחה חדשה, אדפטציה להומור ידוע אך בגרסה מקומית, ואפילו כשנראה לכם שכבר ראיתם וצחקתם מהכל – תסמכו עליו שיצליח להפתיע אותכם שוב ושוב, בכל פעם מחדש (ולא רק ע"ג דפי הבלוג). אז אחרי אחרי שכבר המלצתי לכם על גנום, פילה ועוד כמה, כעת הגיע תורו של יאיר (אבל הוא מעדיף שתקראו לו פשוט- יאיא). והוא אפילו גנב ממני את האיקונים לעדכונים במייל/רסס, החצוף הזה.

ואם כבר מדברים על בלוגים, הומור וכיוצא בזאת, ראוי להזכיר שחגילר (זה שכותב ומצייר את דוגי ליברצם) חזר לעדכן את "שסק", שם הוא כותב על קומיקס, עיתונות ישראלית בעשורים הקודמים ועוד כל מיני דברים מוזרים שכאלו.

תבלו!





הראו את עצמכם

17 12 2007

חדי העין והקוראים המושבעים שביניכם, בוודאי שמו לב לדבר חדש בבלוג. השבוע הפעלתי (לאחר שבלוגלי איפשרו זאת, למרות שלא נרשם על כך בשום הודעה רשמית) שירות בשם Gravatar, אשר מאפשר להציג תמונה קטנה לצד כל תגובה בבלוג, לפי בחירת כותב/ת התגובה. כן, ממש כמו במסנג'ר (תמונה זו מכונה "אבאטר" בשפת האינטרנט).

החדשות העוד יותר טובות הן, שאינכם צריכים להרשם לבלוגלי על מנת להעלות תמונה שתהיה צמודה לתגובה שלכם – כל שעליכם לעשות הוא להרשם לאתר הזה עם כתובת המייל שעימה אתם מגיבים לבלוג. התמונה אשר תעלו לאתר תשוייך לכתובת המייל שבה תחפצו, ותלווה אתכם בכל בלוג או אתר אשר משתמשים ו/או תומכים בשירות זה (משמע, לא רק בבלוגלי!). כמו כן, מהיכרותי הקצרה עם האתר, נראה כי הם לא שולחים ספאם, וגם לא מעבירים הלאה את הכתובת שלכם לאף ספאמר באשר הוא.

ולמי שעדיין לא בטוח האם וכיצד להשתמש, הנה מדריך קצר ופשוט:

  1. תחילת הרשמה- יש לגלוש לכאן (הלינק נפתח בחלון חדש), ולהזין את כתובת המייל שבה אתם משתמשים כדי להגיב לבלוגים (במידה ויש יותר מאחת כזו, ניתן להוסיף כתובות לאחר השלמת ההרשמה).
  2. אישור הרשמה- אל כתובת המייל שהזנתם, ישלח בתוך מספר שניות מייל אישור, על מנת לוודא כי הכתובת שאותה רשמתם בשלב הקודם, היא אכן שלכם. במייל זה תמצאו לינק, עליו יש ללחוץ על מנת להמשיך בהרשמה.
  3. לא רוצים ספאם, כן צריך סיסמא- בלינק שיפתח, ישאלו אתכם האם אתם רוצים לקבל עדכונים קבועים על חדשות האתר. יש לבחור באפשרות השלילית (אלא אם כן זה באמת מעניין אתכם), על מנת להמשיך בהרשמה. איפשהו באיזור הזה יבקשו ממכם לבחור סיסמא – אשר תשמש אתכם במידה ותרצו להוסיף כתובות נוספות למאגר שלכם, או לשנות את התמונות המשוייכות אליהן (שימו לב כי בכל רגע נתון, ניתן לשייך רק תמונה אחת לכל כתובת מייל)
  4. הוספת תמונה למאגר- לאחר שסיימתם עם תהליך ההרשמה וההזדהות באתר, תגיעו לדף הזה, בו ניתן לראות תקציר של כתובות המייל שהזנתם באתר, ושל מאגר התמונות שעומד לרשותכם (ברגע זה, הוא עדיין אמור להיות ריק). בהמשך העמוד ישנו קישור להעלאת תמונה- ניתן להעלות לאתר תמונה ישירות מהמחשב שלכם, או מתמונה אשר כבר נמצאת ברשת. במידה והתמונה גדולה מדי, ניתן "לחתוך" ולהשתמש רק בחלק מתוכה, או להקטין אותה על מנת שתכנס בפריים המלא (כל זאת מתאפשר לאחר שתבחרו את התמונה שבה הנכם חפצים, באמצעות הממשק שבאתר).
  5. שלב אחרון חביב- אמנם העליתם את התמונה, אך כעת יש להזכיר לאתר כי אתם רוצים לשייך אותה לכתובת המייל שלכם. אם תהליך טעינת התמונה עבר בהצלחה, תחזרו כעת לדף הראשי – כל שנותר לעשות הוא ללחוץ על התמונה שזה אתה העליתם, מתוך הדף הראשי של האתר (אותו דף מהשלב הקודם) – פעולה זו אמורה לשייך את התמונה היחידה שהעליתם, לכתובת המייל שאותה הזנתם. כמובן, שניתן לחזור על השלבים מספר פעמים, על מנת לשייך מספר תמונות למספר כתובות אשר בשימושכם.
  6. זהו, זה הכל! מן הראוי לציין, כי לבלוגלי לוקח בין כמה דקות לכמה שעות להתעדכן מול השירות הנ"ל, על כן יש להמתין בסבלנות לאחר ההרשמה לאתר והשלמת כל השלבים הנ"ל, ואז תוכלו סוף סוף לראות את תמונתכם מתנוססת לצד התגובות שנכתבות בבלוג.

וכל אלו מביניכם שמקבלים את העדכונים דרך מייל, מוזמנים להגיב גם כן. הו כן, אתם יודעים שאני יודע מי אתם.

עריכה: כמה שבועות (או למעשה, כמעט שלושה חודשים) מאוחר יותר, בלוגלי פרסמו הודעה רשמית עם מדריך בנושא (כולל קישור לפוסט הנוכחי) – ניתן לראותו כאן.





פילה בחנות חרסינה

15 11 2007

אם יבקשו ממני לעשות מצעד של האנשים הכי ממורמרים שאני מכיר (לא שיש לי מושג למה שאצטרך לעשות כזה דבר, אבל נניח), כנראה שהילה תגיע לאחד המקומות הראשונים, אם לא הראשונה שבהם. וזה לא בהכרח דבר רע, שתבינו. שכן, כאן גם נמצא מקור כוחה של הילה- אשר מלבד אמצעי ההתמודדות הסטנדרטיים (מכות, קללות וכיוצא בזאת) עם העולם המרושע, היא גם יודעת לכתוב דיי טוב. נו, אתם יודעים, כולל ציניות במידה המתאימה, מודעות עצמית, ובעיקר עצבים ממוקדים ומנוסחים היטב. וחוץ מזה, מי יעז להתווכח עם אישה?
אז אחרי גנום (כן, אני בכוונה שומר על התעתיק), הגיע תורה של הילה לפתוח בלוג. התוצאה בינתיים ממש טובה, לעניות דעתי – ואני ממליץ גם לכם להכנס ולקרוא אצלה. רק תזהרו, שהיא לא תשנא גם אתכם יום אחד (מצד שני, זה כנראה לא באמת יהיה אישי ).





הדבר המצחיק הבא

10 10 2007

קודם כל, נעם (או "גנום", עם ג' מושתקת, אם תרצו) פתחה בלוג. רובכם עדיין לא מכירים אותה, אבל אני כן. למעשה, היא הגיעה מאותו בית משוגעים צבאי שבו אני עדיין נמצא (היא כבר השתחררה, אלא מה). אני מבטיח לכם שלא תתאכזבו, יש לה את הסגנון שלה – ואני אומר זאת לטובה, כמובן. אז פשוט כנסו לכאן, ותתחילו לקרוא. למרות שהיא לא קוראת אותי, או לפחות לא מודה בכך ו/או מגיבה אי פעם (הנעם שמגיבה פה עד עכשיו זו מישהי אחרת לחלוטין, וזה בדוק). יצא הרבה סוגריים.. לא נורא.

חוץ מזה, הדבר השני שרציתי לציין הוא בלוג הטיול-המאגניב-לארה"ב של סלע (וכן, סלע זה השם הפרטי שלו, לא כינוי ולא בטיח. למקרה ותהיתם). אמנם הטיול הסתיים לא מזמן, אבל נראה לי שגיליתי בזכותו את הדבר הגדול הבא בטיולים לחו"ל- עדכוני וידאו. נכון, זה יותר מסובך למצוא וובקאם, להעלות את זה לאתר אינטרנט והכל (חבל שאין להם רסס).. אבל זה עדיין בחינם, ויותר חשוב מכך- זה ללא ספק הרבה יותר מגניב, וגם הרבה יותר מהיר וכיף לצפיה ע"י המבואסים שנשארו בארץ. אז תחשבו על זה, כמו שאומרים.

ולסיום, שיניתי את תיאור הבלוג (נו, השורה הזאת מתחת לשם שמופיע בפינה העליונה) מ- "100% שטויות, 0% הגיון" ל- "עלול להכיל שאריות הומור". תודה גם לנתי, על שהסב את תשומת ליבי, לכך שהסלוגן הישן הוא למעשה זכויות יוצרים של צה"ל.

זהו. מספיק עדכונים ליום אחד, לא?





תהיות לראש השנה

13 09 2007

לכתוב ברכה אישית לכל אחד? הרבה השקעה, ועם כל הרצון הטוב זה לא יגמר לעולם.
לשלוח לכולם הודעה דומה? קצת מעליב, וחסר נגיעה אישית שכזו (מה שהופך אותנו לבני אדם, או משהו כזה).
לא לשלוח בכלל? לא נחמד בכלל.
וישנה גם השיטה הפאסיבית, של לענות רק למי ששולח לך קודם לכן.

אז מה עושים? שאלה טובה. אני התפשרתי על האפשרות השניה גם השנה. לשנה הבאה צריך לכתוב תוכנה שמשלבת בין האפשרות הראשונה לשניה (למשל, ברכה דומה, או מתוך מאגר, וגם להוסיף את השם של הנמען לתוכן ההודעה). הו, נפלאות הקידמה. למישהו יש הצעה טובה יותר?

חוץ מזה, השנה יצא (עצלנות, נו) ששלחתי ברכות ב- SMS לכל העולם, אחותו וגם הדודה שלו – אבל באיחור. כלומר, התחלתי לשלוח אותן באיזור תשע בערב (עם הדתיים הסליחה). למי שלא שם לב, או חי בעולם אחר, זו השעה שבה רק מתחילות להגיע ההודעות שנשלחו אי שם בצהרי היום. כמובן שהתוצאה היתה מעניינת בצורה מוזרה שכזו, כשחלק מהנמענים חשבו שההודעה נשלחה בצהריים, ולא ידעו שלא כך הדבר.
אז בתור מתנת-חג לקוראים, נקנח בגרף מיוחד אשר מסכם את הנושא – הזמן שלוקח להודעה להגיע, כתלות בשעה של היום שבה היא נשלחה (בימים של ערב-חג בלבד, כמובן):

זמן שליחה מול זמן הגעה
למי שתוהה, אגב, הגרף נעשה על-ידי עבדכם הנאמן, בעזרת אפליקציית פלאש נחמדה מאוד, שאותה גיליתי ממש היום (ובכלל כל הבלוג הזה דיי משעשע).

אז כמו שאומרים- שתהיה לנו שנה עגולה כדבש, מתוקה כתפוח וארוכה כשופר – חג שמח!