חברים יש רק בחבר

22 09 2007

מילא "לסגור" את האתר ביום כיפור, ומילא לא לאפשר גישה לאף אחד מתתי-הדפים שבאתר, אבל יותר משעה אחרי צאת הצום והאתר עדיין לא למעלה? אני תוהה אם יש מישהו שצריך להגיע במיוחד, כדי להרים את השאלטר.

 חבר צמים - גם יותר משעה לאחר סיום הצום

עדכון: עד שסיימתי לכתוב את הפוסט, האתר בדיוק חזר לעבוד. 

(למי שתוהה, לפחות נכון לזמן של כשעה אחרי סיום הצום – גם האתר של צה"ל לא זמין, הפעם מסיבה לא ברורה. לגל"צ וגלגל"צ שלום) 

מודעות פרסומת




זו כפרתי?

21 09 2007

משפטים שמקבלים משמעות אחרת בצבא, #82:
"גמר חתימה טובה"





חוויות מהצפון, חלק שני

9 09 2007

בעקבות ההצלחה(?) של הפוסט הראשון בסדרה (נו, אז מה שעבר מאז כבר בערך חודש), מובא כאן חלק נוסף כשירות לציבור, למען ילדינו, למען יראו ויראו, וכו' וכו'. את החלק השני של סיכום הטיול ניתן בצורה גראפית יותר, ע"י תמונות מנקודות ציון עיקריות (מן הראוי לציין כי לחיצה על כל אחת מהתמונות תפתח חלון חדש, עם הגרסה המלאה והגדולה יותר של תמונות אלו).

קודם כל, טבריה. עיר חשובה למספר דתות, הגובלת בחופה הנפלא של הכנרת. ללא ספק, כנראה שמדובר באחת הערים בישראל (אם לא הראשונה שבהן), בעלת ההפרש הכי גדול (מה זה גדול, עצום!) בין הפוטנציאל לבין המימוש שלה. שם הלכנו לטיילת, ובין פח זבל עקום אחד לבלטה שבורה אחרת, נתקלנו (קרדיט לאחי) במסעדה הנ"ל:
מסעדת קוזינה - לחצו להגדלה

לאחר מכן המשכנו אל מוזיאון יגאל אלון, שדווקא היה דיי מעניין, אם כי קצת מיושן (טוב נו, הבנאדם מת כבר מזמן). מסתבר שבאותו המקום, מלבד חנות מזכרות עשקנית לחברינו הגויים, מוצגת גם סירה עתיקה אשר נמצא באיזור לפני מספר שנים. לפי כל מיני בדיקות שעשו, מעריכים כי היא נבנתה לפני כאלפיים שנה. כמובן שהדרך מכאן ועד למטיפים דתיים שמאמינים כי היא שימשה את ישו בכבודו ובעצמו, או לפחות את אחד מתלמידיו, קצרה מאוד. חוץ מזה, היה חשוב מאוד להזהיר בכניסה כי אסור להכנס למוזיאון עם רובים, וגם לא עם מטריות:
נא לא לכוון מטריות אל עבר בני-אדם (לחצו להגדלה)

משם המשכנו אל צוק מנרה, שם נזהרנו לא ליפול (ממש כמו שאומרים בנתניה), וגם לא לרכב על ילדים קטנים:
נא לא לקפוץ ראש מהצוק (לחצו להגדלה) נא לא לשבת על ילדים - לחצו להגדלה

את הטיול סיימנו בשמורת נחל דן, שם נאסר בפירוש ללכת על המים (ישו, שוב?):
נא לא ללכת על המים (לחצו להגדלה)

ונקנח את הסאגה בציטוט של אחותי הקטנה: "אם דתיים שומרים על צניעות, איך זה שיש להם כל כך הרבה ילדים?"





סטנד-דת

27 08 2007

לא מזמן הודעתי על פתיחת פרויקט חדש, במסגרתו נוכיח כי "רעננה היא לא רק רחוב אחוזה!". אז לפני כשבועיים מצאתי את פוסטר-הפרסומת הזה אי שם ברחובות העיר. נראה לי שהוא מדבר בעד עצמו (ותסלחו לי שאני מפרסם את זה אחרי שהתאריך הנקוב כבר עבר) :

שמעון פרץ במופע סטנד דת - קומדיית נשואין מטורפת! (לחצו להגדלה)





כל הגוזז ציפורניים – היאורה תשליכוהו

24 08 2007

שאלה: שמעתי שאם אישה בהריון דורכת על ציפורניים, יש סכנה שהיא תעבור הפלה. האם זה נכון מבחינה הלכתית?
תשובה: רבותינו אמרו שהגוזז ציפורניים, קוברן צדיק, שורפן חסיד, ומי שמשליכן על הקרקע רשע. וזאת למה? מפני שציפורניים יש בהם סכנה שאם תעבור שם אישה מעוברת, עלולה להסתכן בהפלה, בגלל הרוח הרעה (מה זה 'רוח רעה' בפעם אחרת) שיש בציפורניים. אם בכל זאת הציפורניים נפלו על הארץ, אם מטאטאים את הבית אין לחוש בכך. לפיכך יש לאדם להזהר מאוד בגזיזית הציפורניים, להניחם בנייר ולהשליכם לתוך האסלה.

חושבים שהמצאתי את זה? תחשבו שוב. הקטע נלקח מתוך מדור דת במקומון כלשהו, של איזור הצפון (לא, זה ממש לא סאטירה. ויש שם גם משהו על גברים וקרמים לגוף, אבל הקטע הזה נראה לי הרבה יותר פיקנטי).





משיח לא בא(ג)

21 08 2007

שמעתי את השיר ברדיו, ואז שמתי לב שזה נשמע מאוד דומה. הרבה אנשים (בעבודה) אמרו שזה משעשע. בהתחלה חשבתי לעשות את זה בסגנון מטריקס (ירוק-זוהר-שחור-אפל כזה), אבל ממש לא הייתי מרוצה מהתוצאה. אז הנה הסטיקר, בגרסה הלבנה-בהירה-"נקייה" שלו:

משיח לא באג - משיח גם לא מתקמפל





חוויות מהצפון, חלק ראשון

18 08 2007

ללא קשר לדעות פוליטיות/חברתיות/דתיות/איך-שלא-תקראו-לזה כלשהן, יש דברים שפשוט אי אפשר להכחיש – ואחת מהן, היא תופעת הדוסים (או "חרדים", או "דתיים מאוד"), המציפים בהמוניהם כל מקום ואתר ברחבי הארץ בתקופה זו. ובהתאם לכל חוקי מרפי, כמובן שהנופש/טיול בצפון של עבדכם הנאמן (אשר הסתיים כבר בסופ"ש הקודם, למעשה), נפל בדיוק בזמן הזה.

לאחר עבודת מחקר קצרה, מסתבר ששבוע שעבר היה חלק מהתקופה הממש-קצרה, שבה לכל הדתיים יש מעין "חופש" כזה מ.. ובכן, הדברים שעושים כשהם לא בחופש. אפשר לזהות את התקופה הזו בעיקר ע"י דיווחי חדשות על מטיילים דתיים שהתייבשו, נפלו או הלכו לאיבוד ברחבי הארץ. יש לציין, כי המשפחות היותר צעירות יעדיפו טיולים במקומות מסודרים ונוחים יותר. כך או כך, התוצאה המתקבלת מכל אלו היא שהסיכוי למצוא אתר תיירות ללא תור של שעות, זהה לסיכוי שאסד יסיר את השפם שלו, בעזרת לייזר.

נראה לי שהמראה הביזארי ביותר היה בשייט קיאקים, במהלכו נתקלנו במשפחה שלמה (או חלק ממנה, אף פעם אי אפשר באמת לדעת) שלכל ילד היה כובע עם השם שלו (או שלה) רקום על החזית. בהחלט רעיון לסטארט-אפ חדש.
המראה המיוחד הזה הביא אותי למעשה למסקנה חדשה. אם תחשבו על זה, הרבה דוסים (וכאן אני מתכוון לאלו שהם ממש hard-core) נראים אותו דבר – כי כולם לובשים את אותן החליפות כל השנה, ובתקופות מסוימות הם פשוט הולכים על דעת עצמם בכל מיני איזורים מסוכנים, ללא מים או ציוד מתאים, ובסוף הם מתייבשים או נופלים מכל מיני צוקים. ואז הם צריכים כל מיני רבנים, כדי שיחוקקו להם פסקי הלכה שיסבירו להם איך צריך להתנהג בתקופות ובמקומות האלו, ממש ברמה של פקודות, כאילו שבלי זה הם לא יכולים לחשוב בעצמם. אני לא יודע מה איתכם, אבל לי זה ממש מזכיר משחק ישן.. נדמה לי שקראו לו Lemmings.

(בפרק הבא: שלטים מוזרים ומקומות מצחיקים בצפון)