ממרח ישמח לבב אנוש

23 06 2008

הוא עשוי מקטניות, נפוץ בכל רחבי אסיה מזה אלפי שנים (אבל גם במערב כבר למדו לאהוב אותו), ואפילו אם אתם חוששים מקלוריות (או סתם מהיציקה שעומדת להתנחל לכם בקיבה) – לפחות תוכלו להתנחם בחומצות האושר שהוא מפריש ישירות אל תוך מוחכם.

זהו, גבירותיי ורבותיי, ממרח החומוס. ממש כמו פיצה טובה, כבר מזמן אפשר למצוא אותו בכל רחבי הארץ, עם תוספות שונות ולפעמים אף משונות – החל מתיבולים קלים ועד לביצה קשה, חתיכות בשר ואפילו פטריות (כבר אמרתי "כמו פיצה"?)
אז למה אני כותב לכם את כל הפוסט זה? רצף של מספר אירועים בשבועות האחרונים, שבסיומם צפיתי בסרטו החדש של אדם סנדלר (ואולי הטוב ביותר שלו אי פעם, למרות מספר קטעים גסים מהרגיל), הוביל אותי למסקנה- יש להעלות את מודעות הציבור לממרח מופלא זה! ואפילו אם אתם כבר מסכימים עם אהבתי לממרח מופלא זה, אולי אצליח לחדש לכם כמה דעות או רעיונות בנושא:

ראשית כל, חומוס זה כמו משפחה. ומשפחה, למי שעדיין לא יודע, לא מחליפים – או לפחות לא בכזו קלות או מהירות. מעטים הם האנשים שיהיו נאמנים בצורה כה חזקה למסעדת המבורגרים, פיצריה או גלידריה מסוימת, עד כדי כך שיתווכחו במשך דקות ארוכות עם חבריהם על הנושא, ולא יסכימו בשום פנים ואופן להתפשר על המתחרים. אבל כשמדובר בחומוסיה? הו, חכו חכו! נראה לי שרמה כזו של ויכוח ניתן למצוא רק בפוליטיקה, או בדיונים על הפרקים של של Lost – אבל על כך יסופר בפוסט נפרד.

חומוס הוא גם זול וגם חברתי – מנה סבירה של חומוס, במסעדה ממוצעת (סליחה, במסעדה האהובה עליכם – ראו סעיף קודם), לא תרושש אתכם. למעשה, אפילו עם שתיה קלה בצד, המנה עדיין תעלה לכם כחצי מהמחיר שהייתם מקבלים עבור ארוחת צהריים בכל מסעדה אחרת. במידה ואינכם רעבים מדי, או שמאגר המזומנים שלכם דל ביותר, תמיד ניתן להתחלק במנה משותפת, ואף אחד לא יתלונן או יחשוב שאתם מגעילים/קמצנים. להפך, אתם אפילו תיראו חברתיים עוד יותר! רק בלי דאבל-דיפ, כן?

זה נשמע טוב! איפה עוד תוכלו למצוא מקום בשם "אבו-משהו", או "משהו המקורי", מבלי שזה ישמע מגוחך? בפעם האחרונה שניסו את התבנית הזו על מסעדה שלא כללה חומוס כמרכיב עיקרי בתפריט, זה נגמר בערימה של פנקייקים עלובים ליד איזו תחנת דלק בהרצליה.

עם כל דבר, בכל מצב. זוכרים את ההשוואה לפיצה, ממקודם? אז ממש כמו פיצה, גם חומוס הולך טוב עם מגוון של תוספות – בין אם מדובר בבשר, ביצה או אפילו כמה פטריות טריות. בניגוד לרוב מאכלי הג'אנק פוד, חומוס הינו מאכל הרבה יותר בריא (כבר הוכחנו זאת מקודם), וגם הרבה יותר מודולרי באופן ההרכבה והשימוש – בין אם בישיבה עם חברים, בבית, ברחוב או במסעדה, ובין אם אתם ממהרים – תמיד אפשר לקחת בפיתה. ואם זה לא משכנע אתכם, תזכירו לי מתי בפעם האחרונה ראיתם מישהו לוקח ארוחת המבורגר תוך כדי הליכה ברחוב?

מי בכלל יכול לסרב? אבל מעל כל אלו, כנראה שהטיעון החזק ביותר הוא פשוט המציאות עצמה. תחשבו לרגע, כמה פעמים מצאתם את עצמכם אומרים "אבל אכלתי את זה רק אתמול/שלשום!" על מגוון מאכלי ג'אנק-פוד? אבל האם אי פעם שמעתם מישהו אומר "לא, רק אתמול אכלתי חומוס.."? לא נראה לי אפשרי בכלל! נכון, אפשר להתווכח על איפה ואיך נאכל את המעדן (ראו סעיף ראשון, שוב), אבל בסופו של דבר, אף בן-אנוש לא יכול להתנגד למנה שכזו.

(מסכימים אותי, או חושבים שאני מטורף? אשמח לשמוע, כמו תמיד. בכל מקרה, רק שתדעו שכל זה, זה עוד כלום לעומת הבלוג הזה. ויש גם דף בפייסבוק, כמובן.)

מודעות פרסומת




האם את/ה גיק/ית?

17 05 2008

כשאומרים לך פלטפורמה, אתה חושב על מערכת הפעלה או שפת פיתוח – לא על מרצפות או על נעליים גבוהות,

כששורות זה בקוד, ולא בסמיםועוגיות בהחלט לא מיועדות למאכל אדם,

כשמסך כחול מסמל קריסה כוללת של המערכת (לא חומר למבוגרים),

הפאנלים היחידים נמצאים ב- GUI (לא ברצפה),

אינדקס יש קודם ב- DB, ורק אחרי זה גם באנציקלופדיה,

עם עכבר מצביעים, לא מרססים – ומי בכלל צריך פד?

בחווה וגם באולם יש שרתים (לא חיות או סרטי קולנוע),

הכתובת שלך מורכבת ממספרים בלבד, שלפניהם אין שם של מישהו (שכנראה כבר מת),

בפלאש משתמשים כדי ליצור גראפיקה וקטורית (לא כדי לצלם תמונות),

כשאתה חושב שרשת היא בעצם אוסף של כבלים, אז למה שעכביש ירצה לחיות שם?

וכשאתה נתקל בבושם הזה, אי אפשר להסתיר את החיוך שעולה על פנייך:

סט אקספשן לגבר - לחצו להגדלה

אז כנראה שאת/ה גיק/ית.. מופתע





כנגד ארבע קושיות דיבר עם ישראל

20 04 2008

כולנו מכירים את הקטעים האלה, כולנו חווים אותם בכל שנה מחדש, וכולנו משחקים אותה נחמדים כשבעצם נמאס לנו מהם. כן כן, אני מדבר בדיוק עליהם – אותם המשפטים הקבועים, שכולנו שומעים או אומרים בכל שנה מחדש, לקראת או במהלך החג. וזה לא משנה כמה חשובים לכם החברים, או כמה אתם אוהבים את המשפחה – יש משפטים שפשוט נמאס מהם. על כן, הבאתי כאן מספר דוגמאות, בתוספת הסבר מתאים (חסר-טקט) והצעות למענה אלטרנטיבי:

[במהלך היום שלפני הארוחה] אז איפה אתם עושים את החג?
כאילו, באמת! מישהו יכול פעם אחת ולתמיד להסביר לי את טיבה של השאלה הזו? בשביל מה זה מועיל? זה תמיד נחמד להתעניין בשלומו של האחר, אבל למה לא פשוט לשאול "מה נשמע?".. הרי רובנו לא באמת מכירים את המשפחה המורחבת (ולפעמים אפילו את המצומצמת) של החברים שלנו, ובכל משפחה יהודיה טובה חוזרים אותם השטיקים והטיפוסים. ומה עוד אפשר לגלות מזה- שתדע לאיזה עיר אני נוסע בשביל לאכול? ומה אז? אם אני ליד, אולי אקפוץ לבקר? הרי לאף אחד אין באמת כח לזוז מהכסא אחרי ארוחת ערב החג, שלא לדבר על כך שמישהו צריך להסיע את כל המשפחה חזרה הביתה..
לסיכום, מעתה יש לענות: אצלך בדירה.. מה, לא סיפרו לך?

.
[תוך כדי הקריאה בהגדה] רגע רגע, איפה אתה?
אני פה, יושב מולך! מה זאת אומרת, איפה אני? צריך להביא לך GPS בשביל שתעקוב? הרי במילא הסיבות היחידות לשאלה שכזו הן למנוע פאדיחות כשיגיע תורו של האחר לקרוא מההגדה, והסיבה השניה (וכנראה העיקרית) היא לדעת כמה עוד נשאר לקרוא עד שנגיע לשלב האוכל. ובתכל'ס, לא צריך יותר מעשר שניות של הקשבה בשביל להסתנכרן חזרה על המקום המדויק שבו קוראים עכשיו. אגב, תירוצים שמתייחסים לכך שחלק מההגדות בשולחן הן נוסח אשכנז, חלק נוסח ספרד, ובחלק יש כל מיני ביאורים והסברים שאף אחד לא ביקש – ממש לא מתקבלות, אלא להפך- זה רק מוסיף לאתגר!
לסיכום, מעתה יש לענות: אצל אחותך, בדירה!

.
[במהלך הארוחה] איך עשית את זה? (על אוכל)
נביא גדול נגלה אלי מהשמיים, חיזרים נחתו במרפסת, וביחד הצלחנו להכין את האוכל. על ספר מתכונים שמעת? מה זאת אומרת "איך"? כל שנה אותה שאלה בדיוק, אפשר לחשוב שבינתיים הספקתי לעבור קורס שפים. אולי פעם אחת תיקח כבר את המתכון, תרשום על חתיכת נייר, תעשה גם לעצמך בבית, ועזוב אותי בשקט!
לסיכום: מעתה יש לענות: עם הרבה כוח רצון, וגם סירים ותנור.

.
[בכלליות] אין דברים כאלה!
ככל הנראה, הביטוי המוביל לקבלת הפרס המפוקפק של "המשפט הפרחי ביותר לשנת 2008 ". מה לכל הרוחות זה מביע? איך אפשר לראות משהו, ולהגיד שאין כזה דבר. הרי זה סותר את כל חוקי ההגיון של היקום! ניוטון מתהפך בקברו.
לסיכום: מעתה, יש לתת כאפה למי שאומר משפט זה. שנאמר- צא כבר מהשוק!

.

דיסקליימר: אין להניח מפוסט זה שאני יודע לבשל ו/או לערוך סדר פסח כהלכתו. הניסוחים הינם בלשון זכר לנוחיות בלבד, וכדי שלא יחשבו שאני שוביניסט אם הייתי מנסח בלשון נקבה. תודה לעמרי על ההשראה למשפט האחרון, וליעקב על התזכורת בנושא.





מספרים שבורים

8 03 2008

עצה למנהל הפרויקט המתחיל: לפחות עד שהעשור הנוכחי יסתיים, נסה להמנע ממספרי או שמות גרסאות שקטנים מהספרה 1.
אחרת, אל תתפלא אם יצא לך משפט כמו "גרסה אפס-שבע (0.7) היא אחת המטרות העיקריות לשנת העבודה אפס-שמונה ('08 ) ".





משחק החיים

3 03 2008

מלבד תגובות שמחה (על נצחון), או אכזבה ותסכול (על כשלון בשלב מסוים), קשה להגיד כי משחקי מחשב הצליחו אי פעם להוציא ממני רגשות אמיתיים – וכנראה שאני לא היחיד במצב הזה. אחרי הכל, מה כבר יכולים לעשות כמה ביטים לנפש האדם?
ובכן, מסתבר שאפשר גם אחרת. לפני שאפרט או אסביר יותר, אמליץ לכם קודם כל להוריד את המשחק שעליו אני מתכוון לדבר כאן. לא צריך לדעת שום דבר, או לטרוח במיוחד, מלבד להוריד את הקובץ (זה חוקי וגם חינם), להתקין (תהליך של שניות בודדות) ולהפעיל (זזים עם החיצים במקלדת, וזה כל מה שצריך לדעת). אורכו של המשחק נמדד בדקות בודדות במילא – אז קדימה, למה אתם מחכים? רק אחרי שעשיתם זאת (רצוי עם רמקולים שעובדים, אם כי לא חובה), תחזרו לפה ותמשיכו לקרוא.

Passage - פריים (פוטנציאלי) מתוך המשחק

הפעלתם? שיחקתם? אבל באמת? אם כן, אז יופי. מקווה שנהנתם. אם לא, אז חבל – כי במקרה הטוב לא תבינו את המשך הפוסט, ובמקרה הפחות טוב זה יהרוס לכם את חווית המשחק העתידית. עכשיו, כמובן, אספר לכם קצת על חוויותי מהמשחק ודעתי בנושא, וכמובן שאשמח לשמוע גם את שלכם. זה כל הכיף כאן, הרי.

ובכן.. לא יודע מה איתכם, אבל אני פשוט המשכתי ישר. בדרך, יחסית בהתחלה, פגשתי את הבחורה, כמובן – וזה נראה לי הגיוני, שהרי איך אפשר אחרת? כפי שאמרו חכמים ממני, "לא טוב היות האדם לבדו".
ואז.. ממשיכים, כמובן. בהתחלה הכל נראה אותו דבר, ורק העתיד אשר מסתתר לו אי שם קדימה, בצד ימין, מעורפל ולא ברור לנו. רק לאחר זמן מה, שמים לב שהרקע מתחיל להשתנות. הצבעים פתאום אחרים. אחרי זמן נוסף, גם הדמויות משתנות – הצבעים דהויים יותר, ובסופו של דבר הדמויות גם נחלשות, והולכות לאט לאט..

במהלך הדקות הבודדות שהקוצבו לי (ויש לציין, כי לא שיערתי שהן מוקצבות מראש, ללא קשר לכיוונים אליהם אבחר ללכת) העדפתי בעיקר להמשיך ישר. הייתי בעיקר סקרן בנוגע לעתיד – רציתי להתקדם, לגלות מה מצפה שם. האם אפגוש אנשים חדשים? כיצד אתקשר איתם? אולי אמצא חפצים חדשים ושימושיים (או מטופשים) על הדרך? מה יקרה לי, לדמותי, כאשר אגיע לשם? ובכלל, כיצד יראה אותו המקום, כיצד אדע שהגעתי לאן שרציתי?
בנקודה מסוימת נזכרתי כי אפשר לזוז גם למטה ולמעלה, וכך עשיתי – רק כדי לגלות מכשולים נוספים אשר עומדים בדרכי: קירות ואבנים, בגדלים ובצורות שונות ומשונות. לאחר שפילסתי דרכי דרך חלק מהן, החלטתי שנמאס – קשה לפלס דרכך במבט כה צר, כשבקושי ניתן לראות מה מצפה לנו בצדדים. וכך, חזרתי בסופו של דבר אל דרך הישר (כלומר, לחלק העליון של המסך), ומשם.. קדימה אל עבר העתיד!

כאשר הדמויות על המסך החלו להזדקן, רגש מעט חמצמץ החל לבעבע בתוכי. אך עדיין, הייתי חייב להמשיך הלאה – לגלות עוד ועוד על אותו עתיד מסתורי (שבינתיים, רובו כבר היה מאחוריי).
כאשר נפטרה דמותה של האישה, התגברה אותה הרגשת חמצמצות.. אולי אפילו עצב, אולי אפילו הזדהות מסוימת עם הפיקסלים הרצים על מסך המחשב שלי. שהרי אני, כלומר דמותי, כבר זקן, וכעת דמותי נותרה לבד. מה עוד נשאר לה לחפש כאן? הרגשתי כאילו אני מתקדם ללא מטרה. הסוף במילא יגיע, ובקרוב. וכך אכן קרה, זמן לא רב לאחר מכן, וכפי שכבר ציפיתי.

מן הראוי לציין כי בנקודה מסוימת ניסיתי לחזור אחורה, כלומר שמאלה – רק כדי לגלות שדבר לא השתנה שם. נו באמת, למה כבר ציפיתי? כמה טפשי מצידי. לא חשבתי אפילו, שאם אכנס לאותו מבוך של אבנים וקירות, אולי אזכה למצוא דברים חדשים (ויש כאלו, כפי שמסביר מי שהגה את הרעיון למשחק, ופיתח אותו). באף נקודה במשחק, אגב, לא חשבתי פשוט לעצור, להמתין, ולראות מה יקרה אז. רק עכשיו, תוך כדי כתיבת פוסט זה, שמתי לב לכך.

אם כן, מה הסיפור שלכם במשחק – מה בחרתם לעשות, ומה לא? מדוע? ואם חזרתם למשחק שוב, מדוע עשיתם זאת, ובמה היה זה שונה בפעם השניה? מה זה אומר עלינו, על הדרך שבה אנו בוחרים לחיות את החיים שלנו? ואולי אני סתם מתפלצן כמו מורה ממוצע/ת לספרות? היו אתם השופטים.





נפל ברשת

23 02 2008

נראה לי שנושא הפוסטים המאוס ביותר הוא מסוג ה- "מכירים את זה ש" או "אתה יודע שאתה [השלם את החסר] כש..", ואילו האתר הכי מסוקר במדיות השונות בחודשים האחרונים הוא פייסבוק.
אם כן, מה יכול להיות יותר מעצבן מלשלב את שניהם יחד? קבלו את.. מדריך המכורים לפייסבוק – אשר מנוסח בלשון זכר רק בשביל הנוחות וכל זה!

  • קודם כל- אתה יודע בדיוק מה כל חבר שלך עשה, מתי, עם מי, ומה לבשו שם – אבל לא כי דיברת איתם, אלא פשוט לפי ה- news feed בפרופיל שלהם (או למתקדמים מביניכם: שילוב של שורת סטטוס עם טאגים בתמונות, ולפעמים גם כתיבה על הקיר). ממש כפי שמדגים זאת הסרטון הבא:
  • כשאתה כן מחליט לתקשר עם אנשים, אתה עושה את זה דרך הודעות בפייסבוק בלבד..
  • … ואתה בודק את ההודעות בפייסבוק בתכיפות יותר גבוהה מאשר את תיבת הדוא"ל שלך.
  • וכשאני אומר "בודק את ההודעות בפייסבוק", זה כולל גם דרך הפלאפון.
  • הסעיף הקודם בכלל לא הפתיע אותך. למעשה, אתה לא זוכר איך הסתדרת לפני זה בחיים.
  • פגשת אנשים חדשים במסיבה או אירוע כלשהו? אין צורך לבקש מהם אף פרט, אלא רק לזכור את השם שלהם – ואז לחפש בפייסבוק.
  • ניתן גם ללכת על האפשרות ההפוכה, למרות שזה פחות רצוי:
  • בכל שבוע אתה מוסיף לפחות כמה חברים חדשים, אך מצד שני בטוח שעוד רגע כבר לא יהיה את מי להוסיף – פשוט נראה שלכולם כבר שם.
  • וכשאתה מוצא מישהו חדש להוסיף, אתה בטוח כבר מכיר לפחות שליש (אם לא יותר) מהחברים שיש לו כיום באתר.
  • כמובן שרק לאחוז בודד מהחברים שלך, יש יותר חברים באתר מאשר שיש לך.
  • ואתה מכיר לפחות עשרה אנשים שהספיקו להצהיר "אני לא נרשם לאתר המשוקץ הזה!", אך נכנעו כעבור מספר שבועות.
  • התרגלת כל כך לזהות אנשים לפי התמונות שהם מעלים (או מעלים בשבילם) לאתר, שבפגישות אמיתיות אתה לא מבין לאיפה נעלמו משקפי השמש שלהם, השיער המוזר או שאר אפקטים של פוטושופ שלא באמת קיימים במציאות.
  • באמת, שמתם לב שרוב תמונות הפרופיל מכילות משקפי שמש ו/או בובה כלשהי (רצוי של בובספוג)? מסתבר שמישהו כבר חשב על זה לפנינו:
  • בהמשך לאותו סעיף, כשאתה עובר על תמונות במחשב, אתה מזיז את העכבר עליהן די לזהות את האנשים – ולא מבין למה לא קופץ ריבוע עם השם של הבנאדם שבתמונה.
  • ובכלל, במפגשים חברתיים למיניהם – אם שואלים אותך מי אתה, או מאיפה – לא צריך להעיד על העיר או העיסוק שמהם אתה מגיע, כי כל מה שמגדיר אותך זה הקבוצות שפתחת באתר.
  • שלא לדבר על קבוצות שאחרים פתחו על שמך.
  • וכמובן שברגע שאתה מתחיל תחביב חדש, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להצטרף לקבוצה המתאימה בנושא (או לפתוח כזו). אפילו אם מדובר בתחביב זוטר כמו שינה או ליטוף אלפקות.
  • כבר מזמן גילית שאי אפשר להצטרף ליותר מ- 200 קבוצות:
  • יותר מדי קבוצות

  • חוץ מזה, אין לך בעיה להוסיף גם חברים שלא ברור מי באמת עומד מאחורי הפרופיל שלהם. אלא אם כן אתה גר במרוקו.
  • וכמובן שגם עשית כל מבחן אפשרי – כי מי צריך תואר אקדמאי כשאתה כבר יודע איזה צבע אתה, מה היית היית בגלגול הקודם, ואיזו חיית מחמד הכי תתאים לך. נראה שהדבר היחיד שחסר אחרי כל זה, היא אפליקציה שתלמד את ההורים איך להשתמש בוידאו הביתי.
  • אתה צוחק ממשחקי המילים הכי מטופשים (הגיוני, אחרת לא היית קורא [או כותב] כאן):
  • Facebook - a fan - Fan Page

  • יש לך קטגוריה בבלוג, שמיועדת אך ורק לפוסטים על פייסבוק. לחילופין, קבוצה נפרדת במסנג'ר, המיועדת לאנשים שהכרת רק דרך האתר הזה.
  • ואם כל זה לא מספיק לכם, אז לאחרונה גם הילה, לירון, האיש, Ynet ואפילו עידו קינן כתבו על הנושא.

ולסיום, רק עוד סרטון פארודיה אחד, בשביל הקינוח (אם אהבתם, יש עוד כמה בטור של נענע בנושא):





תזכורת זה

15 01 2008

כשרוצים לוודא שמישהו בכלל קורא את מסמך-עשרות-העמודים שכתבת, יש קטע כזה, שמכניסים כל מיני משפטים ו/או מילים לא הגיוניות – תקועות סתם כך, באמצע המסמך. יש המתחכמים עוד יותר, ומכניסים מפרים לאהגיוניים בגראפים, משפטים שלמעשה סותרים את מה שנאמר רגע לפני כן, ועוד כל מיני שטויות שכאלו.

יום אחד (כלומר, תקופה של כמה חודשים, שתתרחש איפשהו בין עוד חצי שנה לבין עוד שנה וחצי, כנראה) כשאטייל ברחבי העולם, אשלח יחד עם כל התמונות המדהימות-מהממות של נופי חוצלארץ שתמיד שולחים לחברים/משפחה, גם כמה תמונות שצולמו בעצם בארץ. נראה מי ישים לב.
ואל תדאגו, גם אתם תקבלו אותן.. איכשהו. רק שהבלוג ימשיך לחיות עד אז 😉