בחירות או לא להיות

9 02 2009

בימים קודרים שכאלו, אני מנסה לחשוב מה עובר בראשם של הקופירייטרים הפוליטיים בארצנו. למה הם לא מצליחים להיות קצת יותר מקוריים מקודמיהם וקודמי-קודמיהם (אולי כי זה אותה קבוצה כל הזמן?), ואם במילא נראה שאף אחד כבר לא מאמין לאף פוליטיקאי – למה לא לנסות לפחות לשעשע אותנו קצת על הדרך? אם תשאלו אותי, הסלוגן של הבחירות בארץ צריך להיות "בואו בהמוניכם, חגיגה לדמוקרטיה – אירוע של פעם בשנה!".

בכל מקרה, הנה כמה דברים שכן ראויים לציון ממערכת הבחירות שעוד רגע תגיע אל סיומה החמצמץ..

ראשית, פרסומת לשמפו כלשהו, שרכבה על גל הפרסום שקיבל הקמפיין של אהוד ברק:

לא מחפף, מחזק. לחצו להגדלה

ואם כבר מדברים על מפלגת העבודה, באמת שלא הצלחתי להבין מה הפואנטה של פרסומת ה- "חמסה חמסה" – האם מישהו שם הבין שהם הולכים לקבל כל כך מעט מנדטים הפעם, שהחל מהמקום השישי זה כבר לא ריאלי? או שאולי רק אמונות תפלות יוכלו להציל את מצבם העגום בסקרים? ואולי זה בכלל נסיון נואש לפנות לפלחים נוספים של האוכלוסיה? בכל מקרה, לשיפוטכם:

חמסה חמסה - לחצו להגדלה

מכאן נמשיך עוד שמאלה, ונגיע לכרזה המשעשעת היחידה בכל הבחירות האלו (וגם זה בקושי) – השלט הבא הודבק על מספר בלתי מבוטל של פחי זבל ברחבי תל-אביב:

מרצ נגד ביבי: יש דברים שלא ממחזרים - לחצו להגדלה

למי מכם שעדיין מתלבטים למי לתת את קולם, באתר השוואות-המחירים המפורסם זאפ הרימו דף במיוחד בשבילכם (אם כי לא ברור מה קובע את סדר הופעות המפלגות בעמוד), ואילו אתר אחר מציע לכם לשלב בין המועמדים המועדפים עליכם.  (תודה לליאור גרוסמן)

ואם אפשר, רק עוד בקשה אחת – אולי מישהו ילך כבר לנציגים של התנועה הירוקה, וישאל אותם למה הפליירים שלהם לא מודפסים על-גבי נייר ממוחזר?

למי שעדיין לא שבע מכל אלו, אגב- עידו קינן כבר כתב בשבועות האחרונים על פרסומות לבחירות בסגנון של אפל, סטיקרים מעוותים ושלל גימיקים (ועוד כמה נוספים), עיוותים של כרזות, צירופים משעשעים של כרזות, אשף של כרזות, ואפילו על בובות קרטון של ראשי המפלגות העיקריות.

מודעות פרסומת




פד Gaza

12 01 2009

בעקבות הלחימה המתגברת ברצועת עזה, הנה מספר נקודות שאספתי בימים האחרונים:

  • מיד לאחר תחילת פעולת כוחות הקרקע, פרסם החינמון "ישראל היום" מפה של רצועת עזה – עם טעות קטנה אך מתבקשת מאוד:
    ציר פילדלפיה, מתוך ישראל היום - לחצו להגדלה
    לאחר בדיקה קצרה בויקיפדיה, הסתבר כי אין כל קשר בין ציר פילדלפי לעיר פידלדפיה אשר בארה"ב (תמיד תהיתי על כך, והתעצלתי לבדוק).
    .
  • "הגלויות של שלי", אלו שתמיד מחולקות בחינם לפני הכניסה לתאי השירותים בכל מיני מסעדות, התגייסו גם הן למצב:
    מאיפה משתין החמאסניק?
    גורמים יודעי דבר טענו כי מדובר בתרגום עילג למדיי, אך נסלח להם על כך לבינתיים.
    .
  • גם אתר החולצות הישראלי "נו-טי" הראה ניצנים של פטריוטיות משולבת בנימה צינית למדיי, כיאה לרוח האתר כולו:
    הפעם ננצח, אין כפל מבצעים! לחצו כדי להגיע לאתר המקורי
    .
  • ולסיום, תהיה קצרה: האם בנק המטרות של צה"ל מושפע מהשינויים בריבית במשק?




נא לא להפציץ בין שתיים לארבע..

7 01 2009

.. כי אתם עלולים להפריע לגלעד שליט לישון,

כפי שמעיד צמד הסטיקרים (המשעזע) הבא:

גלעד שליט עדיין חי - רוצה לבוא לישון אצלי? (לחצו להגדלה)

 ותודה לאסף שגיא על הצילום.





בטחון בשקל

23 12 2008

בשבוע שעבר מצאתי באחד העיתונים פרסומת לבנק לאומי אמנם ברוח התקופה (משבר כלכלי, מיתון וכיוצא בזאת), אבל מזכיר יותר מדי סטיקר:

חסכון עם בטחון - בתוספת קו אדום!

עד שהספקתי לפרסם את הפוסט, מישהו כנראה שם לב, והחליף את האדום בכחול (מתוך העיתון של אתמול) :

חסכון עם בטחון - הפעם, עם קו כחול

עדיין נראה קצת כמו תעמולת בחירות זולה, אם כי פחות בולטת לעין.

עריכה למחרת: עידו קינן פרסם החודש עוד כמה מודעות משעשעות, ברוח התקופה ובאותו נושא.





סקר קצר לקהל

2 02 2008

הפעם לא יהיה סיכום חודשי, פשוט כי שום דבר לא השתנה (לטובה או לרעה) מאז הפעם הקודמת. כמות המבקרים וכו' נשארה דיי דומה, ולצערי לא נצפו חיפושים מוזרים חדשים. לכן, אנצל זאת למשהו קצת שונה:

נניח וניתן יהיה לקנות את השטויות שאני מפרסם כאן במחיר סמלי, נגיד.. כשהם מודפסים על חולצה, ספל או סתם כסטיקר – האם יהיה לכך ביקוש? (למי שלא זוכר – הנה כמה דוגמאות)

אשמח לקבל ביקורת (טובה או בונה, כמובן) בנושא, ולדעת האם יש טעם לנסות זאת בכלל. כמו כן, אני מבטיח שהרווחים הראשונים (אם וכאשר יהיו כאלו) יוקדשו לשיפור הבלוג – כמו מעבר לאחסון פרטי, שישפר את מהיות הגלישה בבלוג, ויוסיף כל מיני אפשרויות חדשות שלא זמינות כיום כחלק מבלוגלי.





איי הביקיני

2 01 2008

לא יודע מה איתכם, אבל כשאני שומע את אוסף המילים "השרדות – הגרסה הישראלית", הסצינות היחידות שחולפות בדמיוני הן אירועים כגון פקקים של שעות ארוכות, אוויר מזוהם, קניונים הומי אדם (ובעיקר ילדים קטנים וצעקניים, שאני בטוח שהם מאוד חמודים להורים שלהם או כשהם לא בחמולה, אבל עדיין), מילוי טפסי בירוקרטיה אחרי שחיכית שעתיים בתור ששמרו לך מראש, התמקחות על מחיר אבטיח בשוק, תפעול של שלושה מכשירי סלולר במקביל, נסיונות נואשים לקבל זיכוי על שיחות יקרות לחו"ל וכך הלאה והלאה..

אבל לא. החבר'ה של ערוץ 10 החליטו לשמר (פחות או יותר?) את הפורמט המקורי, ולזרוק (כביכול?) כמה ישראלים באי טרופי כלשהו. לא ראיתי יותר מדי מהפרקים (כמה דקות פה ושם, אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה וכל זה), אבל נראה לי שהאתגר האמיתי שם, הוא למעשה להצליח להתרכז במשימות עצמן מבלי לפזול לעבר שאר הבחורות.
לא מאמינים לי? נסו בעצמכם! אם תסתכלו על הסדרה ללא קול (יענו, Muted), תראו שמגוון המשימות מורכבות או מכילות בעיקר ביקיני, על גווניו וצורותיו השונות: הבנות מנסות לעשות משהו כשהן לובשות ביקיני, הבנות מדברות על המשימה כשהן לובשות ביקיני, הבנות מדברות על בנות אחרות בביקיני, הבנות מדברות על הביקיני, הבנות מנסות לא לאבד את הביקיני. אה, וכמובן: הבנים מנסים לעשות משהו כשהבנות לובשות ביקיני לידן, מעודדות אותם בביקיני וכיוצא בזאת.

אכן, דרמה אמיתית, מקורית וסוחטת דמעות. אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לשפצר קצת את הפרסומת (מתוך העיתון):

השרדות או התפשטות?

וכאן רואים את המקור, במידה ותהיתם או שכחתם. אז אם מישהו רוצה לנסות את הפורמט הישראלי האמיתי (זה שהצעתי בפסקה הראשונה), רק אל תשכחו לתת קרדיט, כן?





אומנות ניגוב החומוס

29 12 2007

אימרה ידועה אומרת, ש- If you can't fit it on a bumper sticker, it's not a philosophy .
אז בעקבות הקמפיין האחרון ששוטף את מיטב האוטובוסים בארצנו, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן גם לגרסה המקומית:

ישראלי אמיתי? (לחצו להגדלה)

ולגבי הנושא עצמו, במשפט אחד קצר: אני לא באמת מאמין שזו הדרך הנכונה לנסות להשפיע על פלח בציבור, שממילא לא אכפת לו מהדעות שלך עליו (מעין "הביצה והתרנגולת" שכזה), אבל זה כבר נושא לדיון נפרד.

עריכה למחרת: שכחתי להוסיף, שהפונטים (איך לא) הם מהאתר של בן