פד Gaza

12 01 2009

בעקבות הלחימה המתגברת ברצועת עזה, הנה מספר נקודות שאספתי בימים האחרונים:

  • מיד לאחר תחילת פעולת כוחות הקרקע, פרסם החינמון "ישראל היום" מפה של רצועת עזה – עם טעות קטנה אך מתבקשת מאוד:
    ציר פילדלפיה, מתוך ישראל היום - לחצו להגדלה
    לאחר בדיקה קצרה בויקיפדיה, הסתבר כי אין כל קשר בין ציר פילדלפי לעיר פידלדפיה אשר בארה"ב (תמיד תהיתי על כך, והתעצלתי לבדוק).
    .
  • "הגלויות של שלי", אלו שתמיד מחולקות בחינם לפני הכניסה לתאי השירותים בכל מיני מסעדות, התגייסו גם הן למצב:
    מאיפה משתין החמאסניק?
    גורמים יודעי דבר טענו כי מדובר בתרגום עילג למדיי, אך נסלח להם על כך לבינתיים.
    .
  • גם אתר החולצות הישראלי "נו-טי" הראה ניצנים של פטריוטיות משולבת בנימה צינית למדיי, כיאה לרוח האתר כולו:
    הפעם ננצח, אין כפל מבצעים! לחצו כדי להגיע לאתר המקורי
    .
  • ולסיום, תהיה קצרה: האם בנק המטרות של צה"ל מושפע מהשינויים בריבית במשק?




נא לא להפציץ בין שתיים לארבע..

7 01 2009

.. כי אתם עלולים להפריע לגלעד שליט לישון,

כפי שמעיד צמד הסטיקרים (המשעזע) הבא:

גלעד שליט עדיין חי - רוצה לבוא לישון אצלי? (לחצו להגדלה)

 ותודה לאסף שגיא על הצילום.





משחק מחשבה תחילה

3 08 2008

מספר ימים בלבד לאחר פיגוע הטרקטור הראשון בירושלים (וגם כמה ימים לפני הפיגוע השני, למרבה האירוניה), קיבלתי מחברת מירס את הפרסומת הבאה:

 מירס - עלה על בולדוזר ענק..

כמו שבוודאי שמתם לב, אין לי הרבה זמן כדי להקדיש לבלוג לאחרונה – זו הסיבה לכך שלקח לי זמן לדווח על הנושא (עמכם הסליחה וכו'), ואפילו עיתון "במחנה" הספיק להקדים אותי.
בכל מקרה, פוסטים רבים עוד מצפים לנו, אז אל דאגה.





גלעד – בבית ומיד?

25 06 2008

– "אז.. מה קרה בזמן העדרותי?"
– "הו, אתה לא תאמין! כוווולם התגייסו למענך, נלחמו והשמיעו קול – הכל רק בשביל שתחזור כבר הביתה!"
– "מה זאת אומרת? היו הפגנות?"
– "נראה לך, בחום הזה? ועד שכולם יגיעו לכיכר.. שלא לדבר על תושבי הפריפריה! מה הם היו עושים, הא?"
– "אני לא מבין.. אמרת שכולם פעלו למעני.. איך בדיוק?"
– "או הו! פתחו קבוצות על שמך, שינו את תמונות הפרופיל, ואפילו הקדישו יום שלם של שורת סטטוס רק בשבילך!"
– "מה.. רגע.. על מה את מדברת? איזה קבוצות? מה זה שורת סטטוס?"
– "מה זאת אומרת? בפייסבוק כמובן"
– "אה..?"
– "נו, מוסיפים חברים, רושמים הודעות, מעבירים סרטונים, כל הדברים המטופשים האלה"
– "יענו, כמו שהיה פעם מקושרים? לא חשבתי שהדבר הזה יצליח בכלל.."


לא שאני נגד הקמפיינים למען החזרת גלעד שליט, אני פשוט חושב שמי שהגה את הרעיון הזה היה צריך לחשוב קצת יותר – ולמנוע מצבים מביכים כמו אלו:

גלעד שליט - פייסבוק - חם או סתם

 

גלעד שליט - פייסבוק - תגובות לתמונות

בכל מקרה, שלא יהיה לכם ספק- גם אני מחכה ליום שבו גלעד שליט יחצה את הגבול, ויחזור לישראל בריא ושלם.
מלבד הדאגה לבריאותו (פיזית וגם נפשית) ולבני משפחתו, אני גם ממש מקווה שלא נגיע ליום שבו הקופירייטרים יגלו ש"גלעד" מתחרז עם אותן מילים ממש כמו "רון ארד".. תחשבו על זה.





ניסוח לא עדין

25 05 2008

הילה כבר כתבה מזמן על הצביעות הישראלית הלאומית, זו שמתגאה כשישראלי מצליח בקנה-מידה עולמי (ולא משנה אם זה אקזיט להייטק, תפקיד בסרט הוליוודי או כל דבר אחר) בו-בזמן שהיא מגנה את כשלונותיהם של שאר בניה (ואם מדובר בכאלו שהתגאתה בהם עד לא מזמן, זה בכלל מעולה).
אז מילא להיות צבוע, אבל לאן נעלמה המקוריות? שימו לב לעמוד הראשון של שני העיתונים היומיים הנפוצים ביותר בישראל, הלא הם מעריב וידיעות אחרונות:

אברם גרנט נבעט - פעמיים

אם מתעלמים מה- Mirroring (מראור?) שעשו לתמונה באחד מהעיתונים, כמו גם מהמטבע שבו השתמשו (כנראה שאחד העורכים "אופטימי" יותר מהשני בנוגע לשער הדולר), ניתן לראות כי הכיתוב זהה כמעט לחלוטין – עד כדי מספר העמוד שבו נמצאת הכתבה.

ואם זה נראה לכם תמוה, אני מזכיר לכם שכבר דיברתי על הנושא בעבר. עדיין לא מספיק? הנה כמה כותרות שהופיעו בעיתונים לאחרונה, אמיתי לחלוטין:

"טובעים בבירוקרטיה" – כותרת של כתבה במעריב, מאמצע פברואר 2008, על מאבק צוללני הקישון.

"קירחים מכאן ומכאן" – מתוך כתבה ב- Ynet, על מאבק התרופות של חולי הסרטן, פברואר 2008 גם כן.

"שלם עם עצמו" – מתוך ראיון עם ג'ון בוביט, שהתפרסם במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, 11.4.2008 (ומי שלא הבין, שיכנס לקישור – לא מומלץ לבעלי לב חלש).

"המפלצת מאוסטריה" – כותרת שחזרה על עצמה בכמעט כל עיתון או אתר אפשרי (מעריב, חדשות ערוץ 10, נענע וכדומה) בכתבה על האב המתעלל מאוסטריה, יומיים לפני יום השואה 2008 (כלומר, יום לפני ערב יום השואה).

נראה שעכשיו, כל שחסר הוא שמישהו באיזה מפעל ארגזים יפגע בתאונת עבודה – במקרה שכזה, אני צופה כי הכותרת תהיה "מוות באריזה".





אותו הומור, עשור אחר

20 05 2008

פעם, מי שהבין בטכנולוגיה, היה מעודכן על החידושים האחרונים בארצות רחוקות או בכלל התעניין בנושא – נחשב ליוצא דופן. היום, נראה כי יותר ויותר ידע טכנולוגי הופך לנחלת הכלל. תראו לי היום אדם אחד, במדינה מערבית, שהמושג "שלט רחוק" ותפעולו זרים לו, שאינו יודע להשתמש בכפתורי העכבר, או אפילו לצרוב דיסקים.

כמובן שמדובר בתהליך טבעי ומבורך, וגם הרבה מהחידושים של דורנו יחשבו בעוד כעשור לברורים מאליהם.. אך הסיבה שאני מספר זאת, היא כזו: בהמשך לפוסט הקודם – חשבתי על רעיון.. ליצור ליין של בדיחות טפשיות, מעליבות, אולי אפילו קיצוניות – אבל עם טאץ' של גיקים. משהו בסגנון "אמא שלך כל כך שמנה ש.." בגרסת שנות האלפיים.

אז מבלי לעכב אתכם, הנה מספר דוגמאות שעברו במוחי השבוע:

  • אמאש'ך כל כך טיפשה, שהייתי צריך לתת לה walkthrough לדפדפן האינטרנט.
  • אמאש'ך כל כך טיפשה, שאת כרטיס הזכרון היא מוציאה מהמצלמה רק בחדר-חושך.
  • אמאש'ך כל כך מכוערת, שאף אפקט בפוטושופ לא יכול להציל אותה.. אלא אם כן מחשיבים את Crop.
  • אמאש'ך כל כך שמנה, שהמציאו יחידת מדידה על שמה.
  • מצד שני, אמאש'ך כל כך שמנה, שאף אלגוריתם דחיסה לא מצליח להכניס אותה על דיסק..
  • .. אפילו לא על Blu-Ray.

מן הראוי לציין, שהשימוש במשפטים שכאלו הינו על אחריותכם בלבד. כמו כן, הדבר הרבה יותר משעשע כשמספרים את הבדיחות האלו ליד גיקים שיכורים (יש כזה דבר, מסתבר).
ואם יש לכם עוד כאלו – כמובן שכולנו נשמח לשמוע!





זכרון סלקטיבי?

12 05 2008

קצת באיחור, אבל בשבועיים האחרונים חלפו במוחי מספר מחשבות, שקשה היה לי להתעלם מהן. ולכן, הנה:

קודם כל- האם ערוצי החדשות משתמשים באיזשהו "גוי של צפירה" על מנת לעבור בין המצלמות, או להזיז אותן, בזמן שידור תחילת טקסי הזכרון? (הילה כבר הקדימה אותי כאן, אני מודה)

הלאה, נקודה נוספת. אם ביום כיפור, ככל שעוברות השנים, ניתן לראות יותר ויותר מכוניות (אמנם לא הרבה, אבל עדיין) שנוסעות בערים דקות ספורות לפני תחילת הצום – הרי שבימי הזכרון, שירי העצב והאבל מתחילים כבר בצהריים-שלפני. מגמה הפוכה לחלוטין, אם תשאלו אותי. מה זה אומר עלינו, אם בכלל? לא בטוח.
מצד שני, מאגר השירים הרלוונטי לימים כאלו לא גדל משמעותית משנה לשנה (וכנראה שזה סימן טוב, במובן מסוים), מה שגורם לתחנות הרדיו השונות "להוריד" את רף הקבלה לפלייליסט של ימים אלו. כך, נוצר מצב שבו השירים המושמעים ברדיו לא חייבים בהכרח להיות רלוונטים לאותו היום – העיקר שהם לא שמחים או קצביים מדי. והתוצאה? מגוון רחב יותר של שירים, אך עם הרבה פחות משמעות אמיתית העומדת מאחוריהם (הו, כמה אצילי מצידי וכו').

ואם כבר מדברים על שירים, אני חייב להודות שפתחתי סוג של.. הרגל מגונה שכזה. אולי OCD, אם תרצו. כשאף אחד לא מסתכל, אני מקשיב טוב טוב לשירים ברדיו (טוב, האמת שזה פשוט קורה בהיסח הדעת) ושם לב אילו שירים נוספו לפלייליסט העצב, השכול והדכאון – שירים שלא הושמעו, או לא היו קיימים עדיין, בשנים שעברו.
השנה, שמתי לב לשיר אחד חדש של בית הבובות (מהדיסק השני שלהם, שיצא לפני כחצי שנה), ועוד אחד של שלומי שבן (כנ"ל). שניהם דיי מוצלחים לדעתי, אבל זה כבר לא כל כך קשור לנושא.

כמו השבוע שעבר, גם פוסט זה יסתיים בהנפת הדגל ו/או התייחסות לפייסבוק, כי כבר כמה שעות שלא הזכרנו אותו וזה ממש לא בסדר:

יש דרכים טובות ויעילות הרבה יותר להראות אהבה כלפי המדינה, אבל כנראה שגם זה משהו